את גן העדן בניקיטי גילינו בקיץ שעבר. המשאלה התגשמה והוזמנו שוב השנה.
הים אותו ים. השלווה אותה שלווה. הבית יפה עוד יותר על פינותיו החדשות והנוחות.
רולה (שם גדול, תודו), אם הבית היווניה, מקבלת אותנו בחיבוקים. מבחינתה אנחנו כבר בני בית פה. גם מבחינתנו. למה לא? בימים הקרובים נחלוק את המטבח, אני והיא. צהריים עליה. ערב עלי. יחד נשים את יוון בצלחת יום אחרי יום, ארוחה אחרי ארוחה.
שש בבוקר. הבית עוד נם את שנתו. רולה מופיעה לסיבוב תחזוקה ראשון. לקראת עשר תצא לכפר ותקבל את פנינו הנפוחות משינה בבורקס חם מהמאפיה של אינה, מיץ תפוזים סחוט טרי ושקית של ירקות שנקטפו במו ידיה החזקות בבחצ'ה שלה, החלקה החקלאית הקטנה שהיא מעבדת לא רחוק מהבית. עגבניות גדולות, סמוקות לחיים ועבות בשר, מלפפונים ארוכים, פלפלים עדינים, צ'ילי תוקפני, חצילי אצבע צרים, ארוכים ומבריקים, קישואים, מלונים, דלעות, גפנים ואפילו תותים. חלקה פוריה ומעוררת קנאה ששמה בכיס הקטן את גינת הגג הטרייה שלי. כסא ים ישן להשתרע בו מול הנוף הירוק. שולחן עם כסאות מרופדים לארוחה מהירה בשטח. הזולה של רולה.
צהריים. השמש יוקדת. אנחנו שרועים בעצלות על הדק ליד הים. טבילה קלה במים הצלולים. עוד כוס יין לבן לקרר את הנשמה. "פגיטו", מהדהד קולה של רולה מכיוון הבית, "בואו לאכול".
על השולחן מתחת לעץ האורן העתיק מחכים לנו צזיקי רענן ממלפפונים ביוגורט קריר וסמיך מבושם בניחוחות של שום, גריקסלאדי – סלט יווני של ירקות גינה חתוכים לפלחים בשרניים, זיתים משובחים, נתח עבה של פטה מרופדת בפרוסות עגבניה וצ'ילי אדום, עטופה בנייר כסף וצלויה בתנור, ותבנית של תרנגולות חופש צלויות בריגני, אורגנו מקומי טרי, מרוכז ורב ניחוחות, בלוויית תפוחי אדמה צהובים, מתקתקים, פריכים ושזופים. כמה פשוט. כמה טעים. " מחר מוסקה", מבטיחה רולה בחיוך. יש למה לצפות.
למחרת, שש לפנות בוקר. רולה והאיש שלי קובעים לצאת לציד אוקטופודים (תמנונים) במפרץ מתחת לבית. מצוידים בחכה הזאת:
במגפי גומי ובהרבה תקווה הם יורדים אל הים, רק כדי לגלות שהוא לא מספיק שקט בשביל לצוד בו.
לא נורא. רולה מבטיחה לנסות שוב בערב, הפעם בעזרת מלכודות עשויות מכדי חרס קשורים בחבלים. בנחישות רבה יורדים השניים במדרון התלול אל הים. בידיהם ארבעה כדים אליהם אמורים התמנונים להיכנס כדי לנום את שנתם במקום אפלולי ומוגן, כמו שהם אוהבים. מוקדם בבוקר ימשו הכדים מהים והתמנונים שעדין נמים בתוכם יוכנו לצליה על הגריל לקראת ארוחת הצהריים.
אבל לרולה לב גדול ורך. את שני תינוקות התמנונים שעלו במלכודות היא משחררת חזרה לים -שיגדלו ויראו קצת עולם לפני שהם נידונים לצלייה.
טלפון אחד לג'ורג' הדייג החתיך והוא מתייצב עם הטנדר שלו מלא בדגים שדג באותו הבוקר. שני תמנונים בוגרים נבחרים מתוך הקרח. בעזרת עגבניות, שום, פלפל חריף ויין אדום אהפוך אותם לחמין של אוקטופוס. יחד עם כמה סרדינים, שרימפסים, צ'יפורות ומולים בשרניים שרולה מבשלת בלוויית עגבניות, פיטרוזיליה ופטה, נרקמת לה ארוחת מלכים מהים.
הגיע יום המוסקה. יש לי פנטזיה של שנים על מוסקה וכל זה בלי שזכיתי לאכול אחת ממש ראויה. בוקר במטבח עם רולה וידי הזהב הקלילות שלה מוליד תבנית של מוסקה דשנה וטעימה עד דמעות וגם מתכון שתתקשו לעמוד בפניו (ראו בהמשך). אני מוסיפה סלט קטן של עדשים שחורות מחוזקות בריג'לה שנקטף בדשא ועוד צמח מאוצבע שגדל על המדרון ליד הים ועליו מלוחים כראוי. רולה אומרת שעושה פלאים למערכת העיכול. קצת אורגנו טרי, סחיטה של עגבניה, ליים, שמן זית ופירורי פטה מעל – בריאות. לקינוח אני רוקחת אפרסקים לבנים וצהובים שלא טעמתי מתוקים ומבושמים כמוהם, צלויים במחבת בשמן זית עם זילוף נדיב של דבש מקומי מהחנות של מריאנטי בכפר, ערימת יוגורט צונן מעליהם ופרחים משיחי התבלין בחצר.
המוסקה ממלאת את הבטן. העפעפיים נעשים כבדים. צריך משהו רב עוצמה כדי לשטוף את כל זה ולהוביל אותנו בבטחה אל שנת צהרים משיבת חיים. רולה מופיעה ובידה בקבוק גדול של ציפורו: אוזו בעבודת יד שהיא מכינה בעצמה מענבים לבנים מחוזקים בזרעי שומר בר שמתבלים אותו בניחוח של אניס. רק 70% אלכוהול. גם מהילה הגונה במים וקרח לא יוכלו לעוצמתו של משקה האלים הזה. טעם וריח מופלאים. הבטחה לשינה מתוקה ומופלאה לא פחות.
המוסקה של רולה
מתכון הכי פשוט שיש. "מה כבר יש בו"? תשאלו אחרי קריאה. לא יודעת, אבל התוצאה טעימה מאין כמוה. במקור החצילים מטוגנים במחבת. אני מעדיפה צלייה מהירה בתנור: פחות שמן, פחות עבודה. נטו טעמי חצילי קיץ עדינים ואם הם ממש ממש טריים וצעירים – תמצאו פה אפילו מתקתקות נעימה.
לחצילים:
5-6 חצילים בינוניים, טריים ומבריקים
שמן זית למריחה (או לטיגון)
מלח גס
לבשר:
1 ק"ג בשר בקר טחון גס
1 בצל קצוץ קטן
2 קופסאות קטנות רסק עגבניות, רצוי אורגני
1 צרור פטרוזיליה
3 כפות שמן זית
1 כפית שטוחה מלח גס
קורט פלפל שחור טחון טרי
לבשמל:
100 גרם חמאה
4 כפות גדושות קמח רגיל
1 ליטר חלב 3%
מכינים את החצילים:
מחממים תנור לחום מקסימלי (250 מעלות) במצב טורבו
מרפדים 2 תבניות בנייר אפיה
קוטמים את הקצה הירוק של החציל (זה שהיה מחובר לגבעול).
פורסים את החציל לאורכו לפרוסות בעובי חצי ס"מ בערך.
בעזרת מברשת או בעזרת האצבעות מורחים כל פרוסה בשמן זית.
מסדרים את הפרוסות בתבניות וצולים בתנור בשתי קומות במשך כ-10 דקות או עד שהחצילים מזהיבים.
מוציאים את החצילים הצלויים ומנמיכים את חום התנור ל-200 מעלות, חום עליון ותחתון.
בינתיים מכינים את הבשר:
במחבת גדולה מחממים שמן זית. מטגנים את הבצל מבלי שישחים. מוסיפים בשר ושוברים אותו לפירורים בעזרת כף עץ. כשהבשר נצלה וצבעו התחלף מוסיפים מלח, פלפל ורסק עגבניות. מערבבים היטב. מוסיפים פטרוזיליה ומערבבים. מבשלים כמה דקות נוספות ומורידים מהאש.
מכינים את הבשמל:
ממיסים את החמאה מעל להבה בינונית. מוסיפים קמח ומערבבים במהירות בעזרת מטרף ידני עד שנוצרת רביכה חלקה. מוסיפים מלח. מוסיפים חלב ומערבבים היטב. ממשיכים לבשל עד לרתיחה ומקפידים לערבב כל הזמן על מנת שלא יווצרו גושים. לקראת הרתיחה מתחיל הבשמל להסמיך. ממשיכים לבשל אותו עד שמתקבלת טקסטורה דומה לשל טחינה סמיכה יחסית. מורידים מהאש.
מרכיבים את המוסקה:
בתבנית מלבנית גבוהה יחסית (אני השתמשתי בתבנית שגודלה 35 X 25 וגובהה כ-5 ס"מ) מסדרים את פרוסות החצילים הצלויים כך שהן צמודות ואין ביניהן רווחים.
מעל החצילים מפזרים שכבה לא עבה של בשר. מעליה שוב שכבה צפופה של חצילים. שכבה נוספת של בשר ולסיום שכבה שלישית של חצילים.
מעל הכל שופכים את הבשמל ומפזרים באופן אחיד על פני התבנית כולה.
מניחים את התבנית במרכז התנור ואופים כ-30 דקות בחום של 200 מעלות או עד שהבשמל משחים והמוסקה מבעבעת.
מוציאים מהתנור ומניחים למוסקה לעמוד 15 דקות או יותר. ככל שעמדה יותר זמן תהיה יותר יציבה וקלה לחיתוך. אם קשה לכם להתאפק אפשר להגיש פרוסות מבולגנות אותן תחלצו בעזרת כף גדולה. כך או כך מובטח לכם עונג צרוף.
לסיום, רוצה לחלוק אתכם טקסט של א' חברנו, שאין כמוהו אמן המילה הכתובה (וגם המדוברת) והיכולת לחלוק בזמן אמיתי ובתפוצת נאטו כל אחד ואחד מהתענוגות הרבים שמזמנים החיים לפתחו ובזכותו – גם לפתחנו:
ניקיטי. האצבע האמצעית של סלוניקי. הבית של מ' הוא אחרי גן עדן.
מי הים האגאי מלחכים את היציאה מהסלון. מ' בנה מזח שבשעת הגאות גלים קטנטנים מלטפים את השמפניירה עם היין הלבן. סוביניון מקומי לא רע בכלל.
אני מרגיש שחייב ספורט. שלא אמות בשובע. ספידו, בנדנה, אטמי אזניים ומשקפת שחייה. מים קרירים מכניסים את הגוף למוד הישרדות. מתכנן שעה. 30 דק לכל צד. בוחן את הזרמים שלא אתקל בקשיים בדרך חזרה. גולש למים. נתיב צפונה 50 מטר מהחוף רחוק מספיק מהסלעים רחוק מספיק מיאכטות טועות. קרני השמש חודרות לעומק המבט למטה. אחרי 25 דק מתחיל סוטול. אתה שוכח שאתה שוחה. להקה של דגים משייטת מתחתי. נשיונל גאוגרפיק. פעם בתורכיה נכנסתי בצב ים ענק, טראומה קלה שלא מאפשרת לי לחתור בשלווה מוחלטת. בסוף חוזר לחוף המבטחים.
שוכבים על הדק. רוח מזרחית. אווירת קדומים. מחסלים 2 בקבוקים + קילו דובדבנים. מתנדנדים לשולחן מתחת לעץ הענק. משקיפים על נוף בלתי ניתן לתיאור. ים 270 מעלות לגונה ומפרץ ממול האולימפוס. לא פחות ולא יותר.. כמה מתאים לי. רולה מוציאה עוף בטאבון ותפוחי אדמה עם סלט פראי. אין תרנגולת כזו בארץ ואין עגבניה כזו. מיכל מודה שהעוף טעים אבל מודיעה בנחישות ש"מחר מביאה דגים" ומיכל יודעת על דגים. קובעים עם רולה שבבוקר יוצאים איתה לצוד אוקטופוס. הנה האדם הקדמון צייד ומלקט יחדיו. כמובן שבע"ה יהיה אוקטפוס על הגריל. אחרי שרולה תחבוט בו על הסלעים.
משוחחים. הרבה משוחחים. ידעתם שלפרחים יותר גנים מלאדם? בשביל מה? לאלוהים הפתרונים. מלא צרצרים על העץ. מתאמנים לקראת הלילה. אני שורק בחדות. הם מדמיינים חיית ענק ומשתתקים.
צנחתי למיטה. מוצעת במיטב סדיני פריז ריחנית כמיס דיור בהשקת דיור. ללמדך שאין סתירה בין יורד ים נועז בבוקר וקזנובה אלגנטי בצהריים. חדר לבן. מזגן לבן. פוך לבן. שינה לבנה ונקייה.
לא אומרים קפה תורכי בבית יווני אבל זה מה ששותים אחה"צ. מפיל עצמי לבריכה. אחת היפות בעולם. לא צחוק. נשפכת מתמזגת עם האוקיינוס. המים הקרים מרגיעים את העור הצרוב. זיפים משקפי שמש והקמפרי הארוך של מיכל מחכה על השולחן. קלוני וברוס יכולים לשחק לי בביצים…
19.30 הבטחתי לבנות הליכה. ראש מלא אלכוהול. מי מסוגל. הבנות וש' הלכו. בא לי לבשל. מה נאכל בלילה? והנה השקיעה הכי יפה בעולם חד משמעית. כדור אש אדום שולח פס זהוב על המים ממש עד הבית. צולל לאיטו למצולות. עזבו תאינסטגראם, החיים זה עכשיו.
מיכל יקרה
את כותבת נהדר. ממש תענוג לקרוא. כשקראתי, הייתה לי תחושה כאילו אני נמצאת שם. האם אפשר לשכור את ה"זולה של רולה"? אם לא, האם יש לך המלצות על מקומות דומים ?
בתודה מראש
אהובה
ושתמשיכי לחוות חוויות נהדרות ולהעבירם לקוראים כמוני.
תודה אהובה. הבית הספציפי הזה הוא של חבר ואינו עומד להשכרה.
יש המון בתי חופש להשכרה באיים היווניים. צריך רק לפנות לגוגל ולבחור מה מתאים לתקציב ולצרכים הפרטיים שלכם.
ותודה על המילים החמות!
ניקיטי
בלוג מדהים, מגרה, הגעתי אליו במקרה תוך כדי חיפוש צדדים גסטרונומיים של ניקיטי- נוסעים לשם עם הילדים בעוד שלושה שבועות, לוילה על הים, הכל מושלם, חסר למשוגעים כמונו רק דבר פעוט אחד, ברצינות, טלפון של ג׳ורג הדייג!
יש מצב …?
ניסיתי- המוסקה נפלאה!!
מיכל יקרה,
תודה לך על השיתוף והמתכון-
ככ רציתי להיות שם גם בעצמי עם המשפחה, והייתי חייבת "להביא" ממך משהו אליי הביתה.
המוסקה יצאה נפלאה וטעימה!!! (היה לי חסר רק שום, נראה לי שאנסה להוסיף בפעם הבאה:)
שבת שלום
אני מרגישה חסך אמיתי שרק עכשיו גילית את הבלוג שלך
נהניתי לקרוא והמתכון והתמונות פשוט מקסים
איזה חשק עשית לי!!!
אני ממש אוהבת את התמונות והתיאורים שלך,
וגינת ירק על הגג אני מתכננת בעקבות הפוסט הקודם…
והרגע מהתגובות עלית על זה שהספר טעמים ראשונים הוא שלך :-)אנחנו נהנים ממנו מאוד!!
(והערה- אולי כדאי להוציא מהדורה מעודכנת, כי עכשיו טעימות זה מגיל 4 חודשים… )
אח, הטיולים שלך..
אני כל כך אוהבת לקרוא על החופשות שלכם, שתמיד נמצאים במקומות קסומים במיוחד, עם אוכל מגרה במיוחד, תמונות מקסימות שעושות חשק!
מקווה שתמיד תשתפי אותנו בטיולים שלך, ואנחנו נפליג אתך לאי של שלווה שקט ורוגע (וגם אוכל נפלא..) תודה! (איך את תמיד מוצאת את המקומות האלה?????????????????)
לגילי: את צודקת לגמרי בעניין האפרסקים
אכן שווים ביותר.
מתכון מפורט בשבוע הבא בבלוג יחד עם עוד כמה עניני פירות קיץ
לבילינקה: המון תודה
כמו שכתבתי כבר, המקום הוא בית פרטי של חבר שאינו עומד להשכרה
וון
המקום נראה מדהים עד כדי שמאד בא לי לתכנן את חופשתינו שם.
בקצור, התאור שלך גרם לי לחוש …. כאילו אני כבר שם.
האם תוכלי לשלוח למייל שלי פרטים נוספים ? איך המקום, עלויות, איך מגיעים איך יוצרים קשר.. בקצור, כל עיצה והמלצה תתקבל בתודה ובהערכה.
תודה
ענת
לא חוקי
לא חוקי פשוט לא חוקי
לחגית: שמעתי רבות וטובות על סיפונוס
אמור להיות אי בתולי יחסית ושווה ביותר. תהנו. ספרי איך היה
מקום חלומי
יש לך בלוג מקסים את כותבת, מתארת ומצלמת כך שמתעורר חשק להיות שותפים לחוויה כזו.
האם את יכולה לפרט היכן המקום הזה שבו נפשת (הזולה של רולה) וכיצד אפשר ליצור איתה קשר?
את יכולה לשלוח לכתובת המייל שכתבתי, אם זה לא מתאים לכתוב בתגובות.
שוב הפעם..
איזה כיף של רשומה,ממש מתאבן לחופשה שלנו שממשמשת ובאה! בקיץ שעבר פתחת לי את התיאבון על יוון.השנה נוסעים.. בית באי קטן (SIFNOS) לא נושק לגלים, אבל 100 מ' מהחוף… ומסרי לא' שהוא אלוף.
בעורר תיאבון
מאוד מזמין – היכן?
לשרה: תחליף לעגבניות במוסקה
זה לא טריוויאלי.
אפשר להכין מין ראגו של בשר עם בצל, קוביות של גזר וסלרי, קצת יין לבן ואולי זילוף של סילאן. לא יודעת איך יצא מבחינת המרקם אבל והטעם אבל לא יכול להיות רע. ספרי אם מנסה.
לילך יקירתי: אחלה בחירות אלה שבגן
אני כידוע לך לא בדיוק בחרתי בתחום הזה…
ובענין החצילים: לא ממליחה. שנים שלא פגשתי חצילים מרירים ואם הם כאלה גם המלחה לא תעזור. מורחת בשמן וצולה בתנור בלי טקסים מקדימים.
וד"ש לבעל הקילשון.
מוסקה בלי עגבניות?
קודם כל המון תודות על הבלוג המקסים שלכן- הוא ממש מחמם את הלב.
יש לי בעיה- אני מאוד אוהבת מוסקה אבל בשנים האחרונות אסור לי לאכול עגבניות- יש לכן הצעה במה הייתי יכולה להחליף את העגבניות במתכון שלכן שנראה ממש מלהיב?
מהמם
עוד לא נרגעתי מהתמונות המגרות שהעלית בשנה שעברה והנה את עושה לי את זה שוב.
אך בעודי שקועה בפנטזיות נגלית בדמיוני דמותו של בעלי עם הקילשון ואומרת לי שוב "את, את הבחירות שלך עשית, והן בגן כרגע" 🙂
ועכשיו שאלה: את לא ממליחה את החצילים להוצאת הנוזלים המרירים לפני הטיגון או הצליה?
מהמם!
החופש, האוכל והמקום… הו המקום!!!
מי יתנני לסיים להיות סטודנטית ושקיץ אכן יהווה חופש 🙂
בהחלט העלית חיוך…
יא חביביבי…
יש רגעים פשוטים בחיים . כמה פשוטים ככה מלאי צוף.
איני מכירה אותך אבל את ללא ספק אחותי להתפעלות מטבע, אוכל וצבע.
כמו בשיר ההוא של התרנגולים שהושר בראשי כשקראתי את הפוסט הכפי הזה!!
״הו הסתכל על הירח …… עוד מעט ונשתגע״…( מהיופי,מהשקיעה בים מחדוות חיים טובה).
מרימה כוסית ורטואלית (ברור שבצבע-טעם אדום- מריר)לחופשים נוספים מענגים.
אגב, מניסיוני היווני הפעוט אין על תפוחי האדמה הנפלאים המוצקים והאגוזיים שלהם.
אניה: תודה תודה. את מתוקה
ובענייני נסיעות וטיולים: יש דברים ששווה לשחרר בשבילם. אוהבת את כל הכרוך בכך. העיקר ההרפתקה. ענייני אוכל בדרך כלל חלק מהדיל כי ככה אנחנו.
למרגלית: כאמור ניקיטי, יוון
בית פרטי של חבר
את הורגת אותי עם הטיולים מי מארגן אותם?
מודה אני שונאת נסיעות, שונאת לארגן, (וזה תמיד נופל עלי כי גם הוא שונא) שונאת אריזות, שונאת את הטיסות וכל מה שקשור לשדות תעופה. אבל את היחידה שמצליחה לגרום לי לקנאה עמוקה בכל פעם שאני קוראת את הפוסטים שקשורים לנסיעות. (ואני ממש לא בן אדם קנאי) כנראה שהייתי רוצה שזה יבוא לי יותר בקלות. ואני לגמרי מאלה שטוב להם בבית ותמיד שמחה לחזור. הטיולים שלכם שסובבים סביב אוכל מצויין ומקומות ואנשים טובים גורמים לי לתחושת החמצה קלה. תמשיכי לכתוב ולצרף את התמונות המקסימות אולי בסוף אני גם אצליח להניע את עצמי לארגן אותם. לא אומרת כלום על המתכונים כי ברור לי לגמרי שהם מופלאים כמו כל מתכון שלך שניסיתי מהבלוג וכמובן מהספרים שנמצאים בשימוש יומיומי. ממש לפני חודש העברתי את טעמים ראשונים לאחותי הקטנה שתינוקה הגיע לגיל חמישה חודשים הגיע הזמן לזלול…