כשמזג האוויר משתנה – השמיים מתבהרים והימים הופכים ארוכים וחמימים – נדמה שמשהו בי מתעורר ומלבלב, ממש כמו העצים והצמחים בגינה, והשינוי מורגש בכל, גם במטבח. פתאום מתחשק לי לערבב ירקות לסלט רענן כזה או אחר, לטפס במעלה הסולם לגינת הירק שעל גג החנייה וללקט מכל הבא ליד: קישואים פצפונים […]
יומולדת בחורף בסיומה של שנה שמעטות היו הסיבות לחגוג בה. אין לאן לברוח, השמיים סגורים למי שיחסיו עם אלוהים אינם קיימים או אינם מוגדרים. אני מברכת על קיומן של חברות חרוצות שיש להן ימי חופשה שחובה לנצל, אורזת תיק קטן ומפליגה דרומה אל נופי המדבר הקסומים, שאין כמוהם מרחיבי לב […]
אז איפה אנחנו עומדים עכשיו? כבר לא קיץ אבל גם לא סתיו. כבר אחרי החגים אבל אין שום סימן לחזרה מיוחלת לשגרה. נדמה שהחיים נעים מדרמה אחת לשנייה, הכאוס ידו בכל והשפיות אינה אלא זיכרון רחוק ומעורפל ממה שנראה כמו קיום על כוכב אחר. אני מחליטה לעשות מעשה ולהחזיר את […]
בוקר יולי לוהט בשדות של פארמה קולטורה, חווה חקלאית אורגנית שהפכה (בזכות הזוג המייסד גיל ונדב עמית והצוות המסור, הנלהב ורב הידע שיצרו) למרכז תרבות וצריכה מבוסס קשר עם האדמה. מצוידת במזמרה ובסל קש אני מטפסת אל הערוגות הפורחות כאילו האביב עוד כאן. שעועית ולוביה, ענבים ותירס מתוק, דלעות בשלל […]
ירקות נצלים על גריל לוהט ומעשן הם מראה מרהיב, מלא הבטחה לעתיד עז טעם וצבע. יש שיזרקו אותם על רשת הברזל באופן אגבי, בזמן שהם מתכננים אילו נתחי בשר לצלות ראשונים, כי אם כבר הבערנו אז למה לא. מבחינתי הם שמחה גדולה בפני עצמם, מוגשים כמו שהם, אחרי צריבה ראויה, […]
שסק הוא הפרי של ילדותנו. זה שצמח על עצים בחצרות ולא ניתן היה לקנות אותו אצל הירקן או בשוק. מי שהיתה לו גישה לעץ משלו או של מי ממקורביו, זכה לקטוף מלוא החופן מפירותיו דמויי הטיפה, בוהקים למרחקים בצהוב-כתום, מעוררים תחושת חמיצות-מתיקות בפה עוד לפני שננגסה בהם נגיסה ראשונה. מי […]
במרפסת רחבת ידיים הצופה אל שדה אורז ארוך גבעולים בוהקים בירוק זרחני, אנחנו מוחים אגלי זיעה, מנסים להצטנן בלגימת בירה קרה שנמזגת כמנהג המקומיים אל כוסות מלאות קוביות קרח. שעת בוקר בכפר פונג קום צפונית-מזרחית לעיר צ'אנג מאי. עדיין מוקדם אבל החום גבוה והאוויר היבש מכביד על הנשימה. הקיץ התאילנדי […]
עוד לא נאכלה המופלטה האחרונה וצפירת הזיכרון של יום השואה כבר נישאת באוויר. רצף של אירועים משפחתיים וגלובליים גורם לימים להרגיש כמו חודשים ולשבועות לרדוף זה את זה כמעט ללא סממנים מבדילים. הביקור שלי בתאילנד (עליו הבטחתי להרחיב פה ועוד לא התפניתי) מאיים להפוך לזיכרון רחוק והדרך היחידה להשיבו לכאן […]
האביב, שהגיע השנה באמצע פברואר (או שמא היה זה בכלל קיץ לרגע?), הביא איתו אלרגיות קשות ובלבול גדול. הפרה בוטה של סדרי טבע מוכרים – נקודת תקווה לקיומה של שיגרה בתוך הכאוס המוחלט שהוא חיינו בלבאנט. חובבי הארטישוקים, פרחי מאכל יפהפיים ודוקרניים שכמותם, נערכו לחסכים עונתיים קשים עקב נוכחותם הדלה […]
