כשמזג האוויר משתנה – השמיים מתבהרים והימים הופכים ארוכים וחמימים – נדמה שמשהו בי מתעורר ומלבלב, ממש כמו העצים והצמחים בגינה, והשינוי מורגש בכל, גם במטבח. פתאום מתחשק לי לערבב ירקות לסלט רענן כזה או אחר, לטפס במעלה הסולם לגינת הירק שעל גג החנייה וללקט מכל הבא ליד: קישואים פצפונים […]
חצילים ועגבניות בשיא עונתם הקיצית – צמד חמד שחולק סירים, צלחות ותבניות בהמון מטבחים מהלבנט, דרך חופי הים התיכון בואך דרום מזרח אסיה – הם שם, זה לצד זו. בני דודים שהם גם חברים טובים. גיווץ' ומוסקה, קרניריק ואימאם, זעלוק ומשווייה, קארי וסום טאם משודרג, פסטה אה לה נורמה ופרמיג'נה […]
ימי ראשית הקיץ והחצילים במיטבם. עוד מעט יעלו הטמפרטורות והערבה (בית גידולם העיקרי של החצילים) תבער בחום הגיהנום של הדרום, חום שאפילו יצורי קיץ מובהקים כמו חצילים יתקשו לשרוד בו. אבל בינתיים יש מהם שפע זנים והם טריים, בוהקים כמו נצבעו שכבת לקה מבריקה, עדיין חפים (או כמעט חפים) מגרעינים. […]
יומולדת בחורף בסיומה של שנה שמעטות היו הסיבות לחגוג בה. אין לאן לברוח, השמיים סגורים למי שיחסיו עם אלוהים אינם קיימים או אינם מוגדרים. אני מברכת על קיומן של חברות חרוצות שיש להן ימי חופשה שחובה לנצל, אורזת תיק קטן ומפליגה דרומה אל נופי המדבר הקסומים, שאין כמוהם מרחיבי לב […]
לפני אי אלה שנים, שלא לומר עשורים, במסעדה קטנה בליבה של חווה חקלאית אורגנית בת קיימא באומבריה שבאיטליה, התיישבנו לסעודה מרובת מנות. לפתיחה הוגשה לכל סועד צלחת לבנה שטוחה עליה הונחו בחפיפה חלקית סרטים צחורים בלתי מזוהים, שזכו לזילוף נדיב של שמן זית מתוצרת המקום ועוטרו בשבבי גבינת פרמזן מיושנת. […]
בוקר יולי לוהט בשדות של פארמה קולטורה, חווה חקלאית אורגנית שהפכה (בזכות הזוג המייסד גיל ונדב עמית והצוות המסור, הנלהב ורב הידע שיצרו) למרכז תרבות וצריכה מבוסס קשר עם האדמה. מצוידת במזמרה ובסל קש אני מטפסת אל הערוגות הפורחות כאילו האביב עוד כאן. שעועית ולוביה, ענבים ותירס מתוק, דלעות בשלל […]
חציל הוא מן הירקות עליהם אנחנו מדברים בגוף זכר על אף שמהותו נשית. נסיכה גותית שחורת קליפה מבריקה, חמוקיה עגולים ובטנה מלאה שחלות פוריות. לא מעט זני חצילים גדלים בארץ; חלקם צרים וארוכים, אחרים מלאי קפלים ובליטות. בשנים האחרונות הצטרפו אליהם חצילים יפניים סגולים וצרים, איטלקיים מפוספסים, מיני חצילונים טובים […]
בסימטת האורקייטה, ליד כיכר הכנסיה בעיר בארי בפוליה, יושבות נשים מבוגרות, גדולות ממדים, וקורצות בידיהן המיומנות פסטה אורקייטה (אפרכסת באיטלקית) במהירות הבזק. חמושות בסכין ישנה ותו לא, הן יורות תחת ידיהן עוד ועוד אוזני פסטה עשויות בצק צהוב מקמח דורום קשה. אפשר לבשל את הפסטה שלהן כשהיא טריה מאוד […]
בוקר לא מוקדם של כמעט סוף קיץ על מזח הדייגים בנמל של בארי, העיר השנייה בגודלה בדרום איטליה והגדולה בחבל פוליה. עיר שאפילו בזמן העמוס בשנה אינה מוצפת תיירים כמו יתר ערי האיזור, בשל המוניטין הקשוח שיצא לה, המזכיר את זה שדבק משך שנים באחותה הדרומית הגדולה ממנה – נפולי. […]
שבת בבוקר אצל סבתא לטיפה בקרית אונו. בני המשפחה שהקיצו זה עתה משנת לילה מתוקה מתאספים במרפסת רחבת הידיים, מחכים בקוצר רוח לסבא אברהם שישוב מבית הכנסת. אז יפתחו ברוב טקס סירי הטבית, שעשו את הלילה בביעבוע עדין על גבי פתיליות, וביצים קשות בעלות צבע ענברי וניחוח של בישול ארוך […]
