לא נולדתי אל המטבח הטוניסאי, נישאתי לתוכו. כמו הרבה דברים טובים, קבלתי אותו בעסקת חבילה עם האיש שלי: גרגירי קוסקוס פצפונים, צחורים, אווריריים, טובלים במרק כתום מדלעת ומבושם בתבלינים. דגים חריפים מבושלים בלימון כבוש וזיתים, עם קצת מזל תצוץ ביניהם שחלה צפופת ביצים מתפצחות. מרמומה (מטבוחה טוניסאית) ריבתית עמוקת צבע […]
גרגירי חומוס קטנים, צהבהבים, בעלי חזות טיפתית קפוצת אגרוף, מושרים לילה במי ברז, מבושלים עד רכות מתמסרת, ממלאים את הבית ניחוח מתקתק, כבד ומעורר תיאבון. אני משרה, מבשלת, מסננת, אוכלת מהם חופן ועוד אחד. עכשיו עומדות בפני לא מעט אופציות לבחירה: לטחון בחברת טחינה ולימון למשחה חלקה שתתגלגל אחר כבוד […]
השמן ממילא נשפך כמו מים, משפחות גרעיניות יותר או פחות מתכנסות לאור שלהבות נרות מרצדות בחנוכיות, מנסות להכניס מעט אור הביתה בתקופה בה נדמה שהאופל שולט בכל. אין שלג בחוץ אבל האוויר נקי ובקצות היום מורגשת קרירות פריכה המרעננת את הגוף עם כל נשימה. עם הקור מגיעים בני משפחת המצליבים […]
"אמא, מה את עושה כל הזמן במטבח?", שואלת הטרום מתבגרת ממקום מושבה על הספה, שקועה עמוק בתוכן יוטיובי קלוקל שאיננו תואם גיל. "מבשלת", אני נותנת תשובה תמציתית שמכילה מבחינתי את כל האופציות במילה אחת. "אבל אני תמיד רואה אותך במטבח וזה לא שאנחנו אוכלים כל כך הרבה", היא כדרכה דורשת […]
לאורך השנים לא הסתרתי פה בשום צורה את אהבתי הגדולה, כמעט אובססיבית, למשמשים. טריים, אפויים, צלויים, מלוחים, מתוקים – רוצה לאכול מהם כמה שיותר ובלבד שיהיו בשלים, כתומים ומבושמים כמו שרק הם יודעים להיות. העץ הראשון ששתלנו בגינה שלנו, הרבה לפני עידן הגינה על הגג ושאר תוצרת אישית מפוארת, היה […]
