סוף החורף מתקרב. השקדיות פורחות במלוא תפארתן, כמו המוני פרפרים צחורים ישובים על ענפים חומים מחוספסי קליפה. רקפות אחרונות, פרגים ראשונים, ניצני פריחת מרוות ירושלים שעליה כבר קשיחים מכדי לשמש למילוי, תפרחות שום משולש, מרבדי מצליבים בצהוב, ורוד ולבן, כליל החורש עוטה תפרחת בוורוד עז. האביב כבר מבצבץ בכל פינה. […]
למרות החורף הקיצי, הירקות עכשיו בשיאם. צרורות צרורות אני אוספת אותם מעל הדוכן בשוק, צבעוניים, פריכים, ראשיהם מעוטרים בעלים בוהקים בירוק. קולרבי, סלקים צבעוניים, צנוניות וצנונים, לפתות ושומרים, גזרים דקיקים בשלל צבעים, סלרי וכרישות דקות וחטובות, בצלים טריים ושומים ירוקים ראשונים שהולכים ומתעגלים לקראת הגעתם לבגרות אי שם לקראת חג […]
כמו בכל שנה, כשעונת ההדרים בשיאה, המטבח שלי מתמלא פעילות ושמחה. קילופים, חיתוכים, השריות, הרתחות, בישולים, ערבובים, המלחות, צמצומים וחוזר חלילה. בשנים האחרונות מצאתי לעצמי פרטנרית ראויה לקרנבל ההדרים, והשנה אפילו שתיים. כמוני, גם הן נצר למשפחות פרדסנים מהשרון; כמוני גם הן חושקות עד אובססיה בשלל בני המשפחה המפוארת עתירי […]
כנצר למשפחה עניפה של פרדסנים, יש בי חיבה עזה לפירות הדר באשר הם. כשהם מבשילים על העץ בחצר או מפציעים בשוק, זורחים בשלל גווני כתום-צהוב-ירקרק, אני אוספת מהם מכל הבא ליד למאכל, למיץ ולמיני תוצרים משומרים בסוכר או במלח שישאירו איתי את טעמם המריר וניחוחם המשכר גם מחוץ לעונתם. ממש […]
בכל מקום אני פוגשת אותם: גדולים, שמנמנים, פחוסים, בוהקים בירוק חיוור. ראשי כרוב מגושמי מראה רובצים בשדה זה לצד זה, ארוזים היטב במעטפת עלים נוקשים שמסוככים על ליבם הלבנבן כאילו באמת חלפה על פניו חסידה ארוכת מקור והטמינה למשמר תינוק בן יומו. כרוב ערבי, כרוב בלדי, מלפוף – חלק מהכינויים […]
החורף הגיע ועונת ההדרים בשיאה. בכל חצר או פינת רחוב נחות עיני על עץ כזה או אחר, עמוס לעייפה פירות בוהקים בצבעי צהוב-כתום עזים. מי שזוכה לקטוף הדרים ישר מהעץ יודע בושם טבעי מהו, במלוא עוצמתו והדרו. אני קוטפת או אוספת מהם מלוא הסל, ממלאת קערות, מרתיחה סירי ריבה או […]
השבוע זכינו בסופה מתויגת – שם, יחסי ציבור, אולפנים פתוחים – אמריקה. ילדים מצוננים, סירים מהבילים וגריפת מים בלתי פוסקת מהחצר שמסרבת להתנקז. להקת צבי הבית מתחבאת בשיריוניה ואין קולות הקשה מלאי תשוקה. הסלוקית מתחפרת עמוק בין כריות הספה ומסרבת, כאחרונת המתבגרות, לקום ולצאת אל הכפור. הטימסטר מתרוצץ בבית, נובח […]
עונת ההדרים בעיצומה. בשולי הפרדסים, בחלק שקרוב לגדר, ובשדרות עירוניות עומדים עצים עמוסי פירות בוהקים בכתום עז, גודלם נע בין קלמנטינה גדולה לתפוז קטן, קליפתם מפיצה בושם ייחודי אך איש אינו טורח לקטוף מהם, לקלף ולמצוץ בשקיקה את עסיס פלחיהם. חושחש – הבן המתבגר, הבועט, המתריס והמאתגר של משפחת פירות […]
החורף (גם הישראלי, שרוב הזמן בעיקר מתחזה לכזה) הוא זמנם של תבשילי הקדירה כבדי המשקל, אלה שאוהבים עד מאוד את השהייה הממושכת בתנור החם, ממנו הם נשלפים כעבור שעות ארוכות כשהם שזופים, ריחניים ומעוררי תיאבון. בני הבית, ששהו במחיצת ניחוחות מלאי הבטחה, מתאספים בציפייה להרמת מכסה הסיר וחלוקת התבשיל המהביל […]
כזו אני – נצר למשפחת פרדסנים. חלק נכבד מילדותי עבר עלי בפרדס של סבא אריה במושב גן חיים. שורות שורות עמדו להם עצים שמחים ופוריים של תפוזי שמוטי אליפטיים ותפוזי ולנסיה עגולים – אלה למאכל ואלה למיץ, אשכוליות רגילות לצד ורודות, לימונים, חושחש או שניים שנזנחו בעת ההרכבה, מנדרינות דנצי […]
