שישי בבוקר מול הים. בשוק שקט שאין בו זכר לטירוף הדביק של ימי שיגרה. כולם מתנהלים בשקט יעיל, מתעניינים איך עבר הלילה ואיך שרדו המגדלים מהדרום את ההפצצות שאחרי הדיבורים על הפסקת האש שהפכה למלחמה בהילוך מתקדם. בחנייה יש מקום בשפע. גם בדוכנים ניכרת הפחתה משמעותית. חלק מהצפוניים לא הגיעו […]
וידויה של דיקטטורית מטבח: המטבח הוא איזור העבודה שלי. המטבח הוא איזור היצירה שלי. המטבח הוא שלי. את המטבח שלי אני אוהבת לשמור לעצמי. לא אוהבת להפקיד (או שמא להפקיר) אותו בידי אחרים. בטח שלא ילדים. שלא תטעו – אני אוהבת שהילדים שלי מתאספים סביבי במטבח, יושבים על השיש, בוחשים […]
איך שלא מסובבת את הראש מרגישה שההבילות פה בשיאה. כולם והכל בנקודת רתיחה בביעבוע בלתי מתון שמאיים לגלוש, לצאת משליטה בכל רגע ולכבות כל זיק של תקווה לנורמליות. הילדים המתים והקדיש האימהי, השטחים הבוערים, הטילים שמתעופפים, החיילים שעוברים מחיפוש גופות לפיזור הפגנות, השוטרים שסורחים, שר הפנים החילוני שסוגר את העיר, […]
במקרר שלי יש מדף שלם שמאוכלס צנצנות-צנצנות של ריבות פרי ברקיחה ביתית: אפרסקים, משמשים, תותים, שזיפים, תותי עץ, שסק, תאנים, תפוחים, תפוזים, תפוזי דם, פטל שחור, פטל אדום, גויאבות, דובדבנים חמוצים, קומקווטים, פיטנגו ואולי עוד כמה שמתחבאים הרחק מאחור. ולא שיש מי שבאמת אוכל את כל הריבות האלה. האיש והמתבגר […]
יום שישי, שוק האיכרים בנמל תל אביב. ברגע האחרון, בדרך לאוטו, נזכרת ששוב נגמרה לי הטחינה ונעצרת ליד הדוכן של "אנשי הזית" (שכשמם, מגדלים זיתים ועושים מהם שמן משובח. אבל זה סיפור אחר). "אפשר טחינה בבקשה?", אני מסננת בחיפזון. "איזו?", שואל הבחור מצידו השני של הדוכן. "יש יותר מאחת?", אני […]
צר לי להיות נושאת הבשורה, אבל למקרה שלא שמתם לב – הקיץ כבר כאן! מדי פעם תזוזת אוויר אחר הצהריים, שרידים של קרירות בוקר או קצהה של צינה ערבית, אבל רוב הזמן חום דביק ומיוזע שגורם אפילו לסלוקית לחשוב פעמיים לפני כל יציאה לטיול. חופשת שבועות שבטית בצפון עברה עלינו […]
"ראיתי באינסטה שהכנת ריבת דובדבנים חמוצים" סימס לי מעצב העל "למה שלא תשתמשי בה לקרוסטטה?" כאלה הם חברי הקרובים באמת. מכירים היטב את מנגנוני ההפעלה שלי ויודעים בדיוק על איזה כפתורים ללחוץ ומתי. קצת חילופי דברים, התייעצויות, דמיונות ויאללה – קרוסטטה איט איז! קרוסטטה פרי-סטייל מפירות קיץ האיטלקים […]
קרה נס ואנחנו בעיצומו של שבוע יחיד במינו ובמידת השיגרה שלו. 5 ימי לימודים למתבגר, 6 לנסיכה. האיש מתרגל נוכחות-נפקדות מפה ומשם, מנסה לתזמן נסיעת עבודה הכרחית בין כל החגים, המועדים, החופשות והארוחות. אני מנסה לצמצם פערי משימות, להזיע כמה שפחות ולסגור קצוות לשיפוצון מהלך אימה שאי אפשר להמשיך ולדחות. […]
לפעמים נדמה שהמיקרו והמאקרו מתחברים לכדי אוסף מדכדך של מצבים מייאשים, תקלות גדולות וקטנות, כלליות ופרטניות שהופכות את היום-יום למסטיק של אי שקט, חוסר סבלנות ודעיכות. לא אלאה בקיטורים מפורטים. אומר רק שתקופות כאלה יפה להם ישיבה על חוף מול גלים מתנפצים, בהייה במרחבים מדבריים, חופשה בארץ רחוקה או ריפוי […]
לאורך השנים לא הסתרתי פה בשום צורה את אהבתי הגדולה, כמעט אובססיבית, למשמשים. טריים, אפויים, צלויים, מלוחים, מתוקים – רוצה לאכול מהם כמה שיותר ובלבד שיהיו בשלים, כתומים ומבושמים כמו שרק הם יודעים להיות. העץ הראשון ששתלנו בגינה שלנו, הרבה לפני עידן הגינה על הגג ושאר תוצרת אישית מפוארת, היה […]
