אני אוהבת אנשים שאוהבים לארח. רואים את זה על הבית שלהם, על המטבח שלהם. אין לזה בהכרח קשר לגודל הבית או למצבם הכלכלי של המארחים. בדרך כלל זה משהו בקוד הגנטי שלהם שמתעצם מהחיבור הזוגי והמשפחתי. היכולת לפתוח דלת, לפתוח שולחן, לפתוח את הלב ולאפשר לאנשים קרובים יותר או […]
את ערוגת הלוונדר הצרה והארוכה בקצה הדשא הפכנו (בעזרתו של רן הגנן הנמרץ) למיני גינת ירק שהרעיפה עלינו שפע של קולורבים פריכים, שומר בניחוח אניסי רב נוכחות, פטרוזיליה, כוסברה, בצלים ירוקים, מנגולד, רוקט, עלי סלק ורשאד הכי טריים וריחניים שאפשר לדמיין, חסות מבריקות, צנוניות סמוקות לחיים שנבטו בחוצפתם […]
שישי בצהריים, מדרחוב נווה שאנן מלא חיים. אווירת השחרור לקראת סוף השבוע שרק מתחיל מורגשת היטב. מוסיקה, אופניים, בירות קרות סביב שולחנות באוויר הפתוח, ריחות של תבשילים מכאן ומכאן, רחשי פיטפוטים עליזים וקריאות הרוכלים שמזמינים לבדוק את הסחורה הממותגת שפרסו לא מכבר על הרצפה לפניהם. לכאורה שגרת שישי […]
אי שם בפרה-היסטוריה חגגתי יומולדת 20. הייתי אז חיילת צעירה ונמרצת שמעבירה את ימיה בהדרכת טיולים בגליל ומשקיפה בזמנה החופשי על הים של אכזיב שמציץ מחלון חדר השינה שלה. "מה להכין לך לכבוד היומולדת? מה הכי מתחשק לך?", שאלה אמא שלי בשיחת הכנה טלפונית, כי כבר אז ידעה שאוכל […]
תחשבו על עשרה ילדים שאתם מכירים ותגידו לי: מה הסיכוי שאף אחד מהם לא מגלה סימנים כאלה או אחרים של הפרעת קשב וריכוז? מדובר באחד המאפיינים הבולטים של דור הילדים שלנו, הדור המאותגר מכל כיוון בכל כך הרבה גירויים שבאמת לא ברור איך אפשר להכיל את כולם ולהישאר קשובים ואסופים. […]
כמה אני אוהבת את הזמן הזה בשנה. בין ימי גשם וסערה לימי שמש ושמיכת שמיים תכולה מתכסה האדמה במרבדים ירוקים ומתהדרת בתכשיטי פריחה בשלל צבעים מרהיבים. כלניות ורקפות, ציפורני חתול, סביונים ומיני מצליבים ורדרדים ומעל כולם ענפי השקדיות, לובשים שמלת חג של פרחים לבנים עדינים שנראים כאילו נתפרו מכנפיים של […]
סוף שנה ותחילתה של אחרת הוא תמיד זמן לסיכום וסימון מגמות. הנה אחת קולינרית שקשה לפספס אם מסתובבים לאחרונה בתל אביב: אוכל אסייתי. כל עיר מערבית שמכבדת את עצמה מאובזרת בליין של מטבחים אסייתיים ראויים, עדיף מהסוג הלא מפונפן, ששמים דגש על חומרים וטעמים נאמנים למקור ולא מתעסקים בפרשנויות מודרניות […]
שבת בבוקר. השיפוץ נגמר. המטבח שלי חזר לאיתנו. הילדים הודיעו שאם זה תלוי בהם אפשר לא לאכול בחוץ יותר לעולם. מוסיקה לאוזני. בעודי רצה את ריצת הבוקר שלי בפארק (הרגל חדש ומענג שמנסה להפוך להתמכרות, בינתיים די בהצלחה) הרצתי בראש תפריטים אפשריים לארוחת צהריים משמחת. מלאת מרץ ואנדורפינים, התארגנתי ויצאתי […]
סוף אוגוסט. סוף החופש. הנסיכה שלי, שרק לפני רגע סיימה לינוק, מתחילה כיתה א'. מערבולת רגשית גדולה שכולנו סובבים בתוכה. ואני, כהרגלי בתקופות סוערות, בורחת למטבח, עושה תרפיה בבישול. מכינה את המקרר והפריזר לקראת החזרה לשיגרה. ממלאה סירים, מעבירה לקופסאות, מחלקת למנות. מוסיפה לתפריט המתגבש כמה מנות ילדים-משפחה חדשות ושוות […]
עוד בצעירותי, כשאהבות ראשונות בצבצו ולהטו משיבושים הורמונליים של התבגרות וגילויים מסעירים על החיים, היתה בי התבונה והתובנה שאהבה ואוכל הן צמד חמד שאין להפרידו. כבר אז השכלתי לבחור את הגברים שלי מצוידים באמא בשלנית עם שורשים עמוקים במטבח אקזוטי כזה או אחר, לא חשוב מאיזו עדה. אהבת הנעורים המהותית […]
