תושבי דרום איטליה ידועים בחיבתם לאוכל מטוגן. מי שימצא עצמו משוטט בשעת טרום צהריים ברחובות נפולי, בארי או קטניה יוכל לנתב דרכו אל ארוחתו על פי ניחוחות השמן המבעבע בתוכו מקפצים מיני בצקים, עם או בלי מילוי, משתזפים לאיטם עד שנשלפים מתוכו שחומי מעטה פריך. הבזק של מלח או סוכר, […]
הימים ימי ראשית החורף. גשם יורד בתיפוף עצבני, מכלה ומחיה בו זמנית. השמיים קודרים, הים והנפש סוערים. נדרשת התכנסות, עם הרבה חום. החורף הוא שעתם היפה של שוכני המעמקים. מיני שורשים תפוחים ממים, אוצרים בחובם טעמי אדמה עמוקים, ראשיהם עטורים לתפארת פלומות עלים בשרניים, ירוקים ומלאי רעננות. מכל השורשים יש […]
בעיירה קטנה מצפון לעיר קטניה בסיציליה, על מדפיה המאובקים של חנות וינטג' קטנה וצפופת חפצי נוי שפונו מביתם המקורי ומחפשים משפחה מאמצת, מצאתי את קעריות החרס האלה: לא ידעתי מה ייעודן. האיטלקית שבפי, כמו גם האנגלית שבפיה של בעלת החנות, לא הספיקו בכדי לזכות אותי בהסבר. הן היו יפות ומיוחדות. […]
רוני פרצ'ק חברתי (אותה פגשתם כבר כאן וגם כאן) היא אשה שמוכרחה להיות בתנועה – לפרוס כנפיים בכל הזדמנות ולהיעלם למשך ימים, שבועות ואם אפשר גם חודשים, במקום כזה או אחר בעולם בו אפשר ללמוד דברים חדשים על דתות ותרבויות רחוקות, לפגוש אנשים לא שגרתיים ולהרחיב את תחומי המחקר והכתיבה […]
עונת הדלעת בעיצומה, וזה סימן מובהק שהסתיו כבר באמת כאן. עגולות חמוקיים כתומים, הן רובצות בין רגבי אדמה לחה בערוגות גינה או בשדות, הגבעולים שחיברו אותן לשיחי האם חומים ויבשים. מתחת לקליפתן הקשה בשרן פריך ומתפצח, נושא בתוכו מתיקות נעימה שתודגש בבישול. לא מעט זני דלעת גדלים ונמכרים בשנים האחרונות […]
סימנים קלים מראים שהקיץ מתקרב אל קיצו. רגע לפני המעבר לשעון חורף מורגשים לעת ערב משבי רוח מבשרי טובות ואיתם מפציעים בשווקים ירקות ופירות סתוויים שכמו קוראים לחילופי עונות גם במטבח. הגוף והנפש מבקשים לעצמם ניחוחות של תבשילים שבילו שעות ארוכות על הגז או בתנור, אולי אפילו קערית מרק מהבילה. […]
אז איפה אנחנו עומדים עכשיו? כבר לא קיץ אבל גם לא סתיו. כבר אחרי החגים אבל אין שום סימן לחזרה מיוחלת לשגרה. נדמה שהחיים נעים מדרמה אחת לשנייה, הכאוס ידו בכל והשפיות אינה אלא זיכרון רחוק ומעורפל ממה שנראה כמו קיום על כוכב אחר. אני מחליטה לעשות מעשה ולהחזיר את […]
עבור לא מעט אנשים ריבת שזיפי שגיב הידועה גם בכינויה ריבת פובידל היא הריבה של ילדותם, זו שתמיד היתה בבית, עמוקת טעם וצבע וסמיכה כמעט כמו רכז. ריבת השזיפים של ילדותי היתה ריבת שזיפי סנטה רוזה מלאי עסיס שהיתה סבתא טילה קוטפת מהעץ הגדול בבוסתן שלה – צבע היין, החמיצות […]
הדרך להפגנות מוצ"ש בבלפור עוברת תחת לא מעט גשרים עמוסי אנשים נחושים מנופפי דגלים שחורים. אנחנו צופרים בהתלהבות ומרגישים את ההתרגשות נבנית בבטננו לקראת עוד ערב רועש מנחילי מפגינים חדורי תקווה ואמונה בדרכם. אנשים, נשים, נוער ופעוטות, על דגליהם, חצוצרותיהם, תופיהם ומסכותיהם נוהרים לכיכר פריז מכל עבר. המחאה השבועית מתרחשת […]
לפני אי אלה שנים, שלא לומר עשורים, במסעדה קטנה בליבה של חווה חקלאית אורגנית בת קיימא באומבריה שבאיטליה, התיישבנו לסעודה מרובת מנות. לפתיחה הוגשה לכל סועד צלחת לבנה שטוחה עליה הונחו בחפיפה חלקית סרטים צחורים בלתי מזוהים, שזכו לזילוף נדיב של שמן זית מתוצרת המקום ועוטרו בשבבי גבינת פרמזן מיושנת. […]
