את רשימת החלומות שלי לשנה החדשה (וגם לבאות אחריה) הקדמתי להכין בזכות הפריזאית, שאפילו חלקה אותה עם קוראיה. אז עכשיו, כשחלומותי פרוסים קבל עם ורשת ברשימה ארוכה ומפורטת, לא נותר לי אלא לקבל את השנה החדשה בציפיה ובתקווה גדולה שתהיה שמחה, מעניינת ומלאת עשייה לפחות כמו זו שיוצאת ואולי אולי […]
חגים וחגיגות הם נקודות קבועות על ציר הזמן השנתי שמזכירות לנו אירועים משמעותיים, תוחמות זמן ומגדירות מחזוריות. אוסף של זכרונות ומנהגים מסורתיים, מחוברים להיסטוריה משותפת, לזמן ולמקום. נקודת אחיזה מוכרת בתוך עולמות משתנים. ציפיה לסממן קיומי כזה או אחר שיבטיח לנו שבמידה מסוימת לפחות – מה שהיה הוא […]
כל עדה, כל עם והחמוצים שלהם. כולם מבינים שצריך את המשהו הנגיס הזה שנותן קונטרה לתבשילים, משלים את לגימת האלכוהול וסוגר את הפינה כשרוצים כירסום לא מחייב ומעורר תיאבון. עכשיו העונה של הירקות הפריכים והנגיסים שהופכים בקלות לחמוצים מושלמים: גזר, סלרי, כרוב, כרובית, לפת, קולורבי, מלפפון – מה שמתחשק. […]
את הזיתים הנבאליים היפהפיים האלה קטפנו בכרם הביתי של יוסי ורגינה מאחוזת השחר בכליל בגליל, אצלם בילינו כמה ימים מחופשת החגים האינסופית. יפה שם בכליל. בתי האבן המבודדים שחלקנו עם חברים עומדים בקצה הצוק, מציצים אל ערוץ נחל יחיעם שמתפתל מתחתם, צופים אל הכפרים ג'וליס וירכא שגולשים במורדות ההרים ומרחיקים […]
חופשה כלל משפחתית בצפון החזירה אותי לפני שבוע לשוק בעיר העתיקה של עכו. שלוש שנים, מהשמחות בחיי, עברו עלי על חוף הים באכזיב. הסמטאות של עכו היו לי כמו בית שני. קצת מוזנח, קצת עצוב, עם פוטנציאל אדיר שאין מי שישכיל לממשו, והרבה קסם של ים ותרבויות עתיקות. אחרי היעדרות […]
יומולדת לאיש שלי ובצעד לא אופייני הוא מחליט לחגוג. סאן סבסטיאן, ארץ הבאסקים בצפון ספרד, עם א' ונ' חברינו האהובים. מלון קטן וקסום, אוכל קטן וטעים, אלכוהול משמח בכוסות גדולות, גיחות לכפרי דייגים פסטורליים מוקפים הרים ירוקים שיורדים עד הים, אדריכלות מגוונת ומעוררת השראה, תרבות מערבית ישנה וחדשה ואנשים […]
"ניקוי אביב – כל העולם ואחותו עושים את זה עכשיו", אמרה יערה המורה המהממת (והשפויה בדרך כלל) שלי לג'יירו בעודה מטאטאה במרץ את הפרקט בסטודיו החדש. "עשרה ימים, מעכשיו עד ליל הסדר, בהם נפטרים מכל הרעלים שמציפים את הגוף ביומיום". ברור לי שזה לא הולך לשום כיוון טוב ובטח […]
בתקופת ירושלים שלי חגגתי הרבה על האימרה שלפיה הדבר הכי טוב בבירה זה הדרך חזרה לתל אביב. אבל בעונה הזאת של השנה עשיתי באהבה גם את הדרך אליה. בזכות השקדיות. נדמה שכל שנה נעשות השקדיות פחות ופחות סבלניות ואינן מצליחות לחכות עד ט"ו בשבט בכדי להפציע ברוב שוויץ כשהן […]
הכל קרה בגלל רותי, שעשתה את מה שהיא הכי אוהבת לעשות: ארזה את ילדי הטבע העירוניים שלה ויצאה לשטח. צפון, דרום, הרים, ואדיות – תלוי במצב הרוח ובמזג האוויר – העיקר לצאת מהעיר ולתת לרגליים להוביל אותה אל המרחבים. הפעם שמה פעמיה אל כפר תבור ומטעי הזיתים רחבי הידיים של […]
אבי וקרן חברינו עברו למכמורת לפני שלוש שנים. בלב קצת כבד, אבל מלא בהרבה תקווה, גלשו להם מהרי ירושלים אל חוף הים ושלושת ילדיהם איתם. הוא – מלך ירושלים, שבמשך שנים הרקיד, השקה, האכיל ובנה את העיר בקצב הטורבו שלו, והיא – ירושלמית ותיקה וגאה, החליטו לעשות מעשה: לנטוש […]
