יום שישי, גשום וסוער, שש וחצי בבוקר ובחוץ חושך של אמצע הלילה. על הספה האדומה הסאלוקית מכורבלת בתוך עצמה, בקושי פוקחת עין. אני מקציפה חלב לקפה, מורחת סנדוויצ'ים עם נוטלה לביה"ס ולגן: סממן ראשון לשבת הקרבה. יהיה או לא יהיה שוק הבוקר? מעיל פוך, מגפי האנטרס מגומי עד הברכיים, העגלה […]
יש לי פטיש אמיתי למשמשים. עונתם הקצרצרה גורמת לי להתגעגע אליהם רוב השנה, וגעגועים הם כידוע מרכיב מחמם לב ובונה תשוקה בכל מערכת יחסים. ראשונים מופיעים הבלדי הקטנים ואחריהם המיסטקאווי הלבנים, עם הסומק הקל בלחיים. רכים ומבלבלים במראה הצנוע שלהם אבל מהפנטים בבושם שטמון בבשרם המתוק והעסיסי. בהמשך יבואו הכתומים הרגילים. […]
סטאי, יקיטורי, ברושט, פינצ'וס, שישקבב, סיח'ים. שיפודים. איך שלא תקראו להם, יש בהם משהו נעים וחברתי: נתחוני בשר, דגים ואפילו ירקות מושחלים על מקלות צרים וארוכים, עם או בלי משרה ותיבול, צלויים שורות-שורות על גריל פתוח. ארוחת טעימות לא מפונפנת, מלאת ביסים קטנים שלא מצריכים צלחת או מזלג. אפשר […]
את הילה קריב הכרתי בבלוג שלה, ביסים. שבוע אחרי שבוע אני עוקבת אחרי הבלחותיה הקסומות על המסך שלי. המתכונים הפשוטים והיצירתיים שתמיד מחוברים לזמן בשנה ולמה שקורה מסביב, הצילומים שמציגים אוכל חי ומגרה מבלי שהושקע מאמץ אינסופי בעיצובו ובהנחתו בצלחת, הסיפורים הקטנים על כלום ועל הכל, כתובים ביד קלה […]
על משלוחי המנות של סבתא עליזה סיפרתי פה כבר בשנה שעברה. השנה החלטתי לפנות זמן מהכנת תחפושות ושאר עניינים שבשגרת הטרום-פורים וללמוד להכין פיג'ואלס (מבטאים: fijuelas). פיג'ואלס הן עוגיות מרוקאיות מהצד הספרדי שנראות כמו סלילים או פרחים עשויים בצק דק ופריך ונוטפים סירופ דביק בניחוח פריחת הדרים. הן מככבות בחינות […]
הכי מכל החגים אני אוהבת את חנוכה, מאז שהייתי ילדה וגם היום. עם משפחה וחברים בבית המחומם. בוהים בנרות המרצדים בחנוכיות שהוכנו בעבודת יד בגן ובבית הספר.שירים שמחים. ריקודי פנסים ואולטרה סגול. דמי חנוכה. סיפורי גבורה מעוררי דמיון והשראה. סופגניות בבלונד מוזהב, תפוחות וריחניות עם הרבה אבקת סוכר מעל ולביבות […]
בצק שמרים מטוגן, מלוח או מתוק, הוא בעיני החטא האולטימטיבי. בעצם שילוב של כמה חטאים משובחים שחברו להם יחדיו כדי להוכיח שוב ושוב עד כמה חלשת אופי אני יכולה להיות. ובאמת אין לי שום דרך לעמוד בפני פיתויים של אלה. חבל אפילו לנסות. כמו תמיד אפשר לסמוך על האיטלקים שיקחו […]
למטבח התוניסאי יש חלק מכריע בעובדת היותי אישה נשואה כדת וכדין. בגיל 30, עם קריירה עתונאית משגשגת וחלומות על בר-אוכל משלי, היתי צעירה, יפה ומשוחררת מכל מחשבה על התמסדות רישמית והקמת משפחה. ארבע שנים במטבח של עליזה (לימים סבתא עליזה המפורסמת), תוניסאית רבת כשרון קולינרי וזוג ידי זהב, הביאו אותי […]
אבי וקרן חברינו עברו למכמורת לפני שלוש שנים. בלב קצת כבד, אבל מלא בהרבה תקווה, גלשו להם מהרי ירושלים אל חוף הים ושלושת ילדיהם איתם. הוא – מלך ירושלים, שבמשך שנים הרקיד, השקה, האכיל ובנה את העיר בקצב הטורבו שלו, והיא – ירושלמית ותיקה וגאה, החליטו לעשות מעשה: לנטוש […]
צילומים: דניה ויינר כשאני פוגשת אנשים שבאמת מעניינים, מסקרנים או מרגשים אותי, מתחשק לי להזמין אותם אלי למטבח. לבשל להם, להאכיל אותם, לראות אותם לא מתאפקים ודוחפים אצבע אל תוך סיר או צלחת, לפטפט איתם תוך כדי וללמוד עליהם כמה שיותר בסיטואציה המוכרת, הבטוחה והאהובה עלי. בדיוק שנה עברה […]
