שבוע לפני פסח ותחושת החג חסרה. נדמה שהחג שמזוהה עם חירות, פריחה והתחדשות רחוק ככל שאפשר להיות מכל אלה. יותר מתמיד, אני דבקה במסורת מבית אמא וסבתא – מבשלת את מאכלי החג המוכרים ומשתדלת למצוא בהם מעט שקט נחמה. כבד קצוץ לפני החג היתה סבתא טילה שלי מחממת מחבת […]
נעדרתי מפה יותר מכפי שתיכננתי. נדמה שגוף ונפש התאחדו בקריסה לתוך עצמם. לטלטלה הכללית שהפכה מציאות חיינו, הצטרפה גם טלטלת השיעול העמוק שמחליש ואיננו מרפה, מאפשר מעט מאוד מילים ומייצר חומת רעש פנימית וחיצונית שנדמה שגם מחשבות מתקשות לחדור. בעודי מנסה להחלים, מעניקה לגוף שיקויים אנטי דלקתיים למכביר מחוזקים בתועפות […]
לא נולדתי אל המטבח הטוניסאי, נישאתי לתוכו. כמו הרבה דברים טובים, קבלתי אותו בעסקת חבילה עם האיש שלי: גרגירי קוסקוס פצפונים, צחורים, אווריריים, טובלים במרק כתום מדלעת ומבושם בתבלינים. דגים חריפים מבושלים בלימון כבוש וזיתים, עם קצת מזל תצוץ ביניהם שחלה צפופת ביצים מתפצחות. מרמומה (מטבוחה טוניסאית) ריבתית עמוקת צבע […]
פסטה פיצ'י, שמקורה באיזור סיינה שבטוסקנה, היא כנראה הפסטה הכי פשוטה שתכינו בבית. הכנתה אינה דורשת מכונת פסטה והיא במהותה הכי פרי סטייל נטולת חוקים ומגבלות. בצק נטול ביצים, גמיש ונוח לעבודה, שתי ידיים מיומנות יותר או פחות ורוטב לבחירתכם – זה הכל. בעבודת רידוד ידנית, שמזכירה יותר מכל הכנת […]
שיטוט בפיד האינסטגרמי הוא דילוג וירטואלי בין המוני צלחות, סירים, מחבתות ומשטחי עבודה במטבחים של אחרים. לעתים נעצרת העין על צילום מסקרן או מפתה כזה או אחר, מבקשת להתעמק, להתפעל, ללמוד משהו חדש. פעמים אחרות מדפדפת האצבע במהירות, כמעט בחוסר עניין, יותר מתוך הרגל ושעמום או חוסר רצון להתפנות למלא […]
צמד יונקי דבש קטנטנים, חדי מקור ומהירי כנף, מרפרפים בין פרחי עץ הגויאבה. הוא בגוני כחול-ירוק מפוארים. היא באפור סולידי. בטבע משא ההתקשטות ומשיכת העין הוא על הזכרים. הנה הוא טובל מקור מעוקל בגביע הפרח, קורא לאהובתו להתקרב ולחלוק עימו לגימת שיכר. היא מתלבטת (או שמא ממשיכה להתל בו?) ומצטרפת […]
לכל הכותבים, השואלים, המוחים, המתעניינים ואלה שתהו האם ומדוע נשרו מרשימת התפוצה של הבלוג – צפירת הרגעה! נכון, לא הייתי פה אי אלה שבועות (טוב, חודשים) אבל לא עברתי לגור בתאילנד (הלוואי), לא הפסקתי לבשל וגם לא לכתוב. לפני כשלושה חודשים התחדשתי במדור מתכונים במוסף גלריה שישי של עיתון הארץ. […]
לילך רווה, חברה ושפית מוכשרת בעלת ידיים טובות ומיומנות, חיך רגיש וחוש אסתטי מפותח, גדלה בבית שבו אוכל משחק תפקיד מרכזי בחיי היומיום המשפחתיים. מילדות צפתה בדודותיה הכורדיות ממלאות ומגלגלות כדורי קובה עדיני מעטפת, קוצצות עלי בר שלוקטו בהרי ירושלים עיר מולדתה, ממלאות סירים וצלחות בשלל מטעמים ועורכות שולחנות עמוסים […]
במרפסת רחבת ידיים הצופה אל שדה אורז ארוך גבעולים בוהקים בירוק זרחני, אנחנו מוחים אגלי זיעה, מנסים להצטנן בלגימת בירה קרה שנמזגת כמנהג המקומיים אל כוסות מלאות קוביות קרח. שעת בוקר בכפר פונג קום צפונית-מזרחית לעיר צ'אנג מאי. עדיין מוקדם אבל החום גבוה והאוויר היבש מכביד על הנשימה. הקיץ התאילנדי […]
שעת ערב מוקדמת בתל אביב. אני מטפסת בסולם אל הגינה שעל גג החניה שלנו. גם עכשיו, כשהשמש מתחילה לשקוע, החום והלחות שאין מהם הפוגה מזכירים מאוד את בנגקוק. אני סוקרת במבטי את התבלינים והירקות התאילנדים שהתאמצתי לקבץ, עוד דרך לתעל כמיהה וגעגועים אל הארץ הרחוקה ומטבחה, שכבשו אותי בסערה שלא […]
