במרפסת רחבת ידיים הצופה אל שדה אורז ארוך גבעולים בוהקים בירוק זרחני, אנחנו מוחים אגלי זיעה, מנסים להצטנן בלגימת בירה קרה שנמזגת כמנהג המקומיים אל כוסות מלאות קוביות קרח. שעת בוקר בכפר פונג קום צפונית-מזרחית לעיר צ'אנג מאי. עדיין מוקדם אבל החום גבוה והאוויר היבש מכביד על הנשימה. הקיץ התאילנדי […]
עוד לא נאכלה המופלטה האחרונה וצפירת הזיכרון של יום השואה כבר נישאת באוויר. רצף של אירועים משפחתיים וגלובליים גורם לימים להרגיש כמו חודשים ולשבועות לרדוף זה את זה כמעט ללא סממנים מבדילים. הביקור שלי בתאילנד (עליו הבטחתי להרחיב פה ועוד לא התפניתי) מאיים להפוך לזיכרון רחוק והדרך היחידה להשיבו לכאן […]
כזו אני – נצר למשפחת פרדסנים. חלק נכבד מילדותי עבר עלי בפרדס של סבא אריה במושב גן חיים. שורות שורות עמדו להם עצים שמחים ופוריים של תפוזי שמוטי אליפטיים ותפוזי ולנסיה עגולים – אלה למאכל ואלה למיץ, אשכוליות רגילות לצד ורודות, לימונים, חושחש או שניים שנזנחו בעת ההרכבה, מנדרינות דנצי […]
שעת ערב מוקדמת בתל אביב. אני מטפסת בסולם אל הגינה שעל גג החניה שלנו. גם עכשיו, כשהשמש מתחילה לשקוע, החום והלחות שאין מהם הפוגה מזכירים מאוד את בנגקוק. אני סוקרת במבטי את התבלינים והירקות התאילנדים שהתאמצתי לקבץ, עוד דרך לתעל כמיהה וגעגועים אל הארץ הרחוקה ומטבחה, שכבשו אותי בסערה שלא […]
הבוקר השני שלי בבנגקוק. מוכת ג'ט לג ומיוזעת אני נכנסת למונית שתסיע אותי מחוץ לעיר אל פרבר קטן ליד הנהר שם מחכה לי יום של בישולים עם הנומן (לשעבר אייל) אספלר – רופא כירורג, תכשיטן, טבח בחסד, חוקר ומשחזר מתכונים תאילנדיים מסורתיים, מייבש ביצות ומומחה לפרמה קאלצ'ר (חקלאות ברת קיימא). […]
בוקר ראשון בבנגקוק. אני מתעוררת בעצלתיים, מתמתחת במיטה הרכה, מקשיבה לציוץ הציפורים מעבר לתריס המוגף ומנסה למקם את עצמי בחלל לפי שעון החורף התל אביבי ושעון הקיץ המקומי. פרח הסחלב שקיבל את פני אתמול עדיין מונח על הכרית השכנה ובאפי עולה ניחוח מתקתק של קוקוס מהסבון הטבעי שמונח ליד הכיור […]
אוכל מודולורי הוא אוכל שמשרה ביטחון. הידיעה הזאת שבמקרר נח לו סיר שיכול לייצר ארוחה חמה ומספקת בשליפה וללא עבודת הכנה, היא לפעמים לא פחות מהצלה פיזית ונפשית. מכירים את ההרגשה, לא? אז ככה בדיוק תיפקד עבורי המרק הזה, על ניחוחו האסייתי, שמראש משרה עלי שלווה ועליצות, כפתרון בזק במשך […]
שישי בבוקר מול הים. בשוק שקט שאין בו זכר לטירוף הדביק של ימי שיגרה. כולם מתנהלים בשקט יעיל, מתעניינים איך עבר הלילה ואיך שרדו המגדלים מהדרום את ההפצצות שאחרי הדיבורים על הפסקת האש שהפכה למלחמה בהילוך מתקדם. בחנייה יש מקום בשפע. גם בדוכנים ניכרת הפחתה משמעותית. חלק מהצפוניים לא הגיעו […]
הכמיהה לאוכל אסייתי אינה מרפה ממני בשבועות האחרונים. הווק עובד שעות נוספות. אני והמתבגר (שגם הוא כמוני מכור לטעמים האסייתיים ולכל מה שריח אוממי עולה ממנו) מלקקים אצבעות והבית זקוק לאיוורור תמידי. העיסוק בהצגתו לעולם של הספר החדש שלי, שכבר מפציע פה ושם בחנויות, משאיר אותי נטולת זמן ומחדיר בי […]
שישי בצהריים, מדרחוב נווה שאנן מלא חיים. אווירת השחרור לקראת סוף השבוע שרק מתחיל מורגשת היטב. מוסיקה, אופניים, בירות קרות סביב שולחנות באוויר הפתוח, ריחות של תבשילים מכאן ומכאן, רחשי פיטפוטים עליזים וקריאות הרוכלים שמזמינים לבדוק את הסחורה הממותגת שפרסו לא מכבר על הרצפה לפניהם. לכאורה שגרת שישי […]
