ראשון בבוקר. עוד שבוע מתחיל. אמצע ינואר ובחוץ שמיים כחולים ושמש בוהקת. מנסה להתניע ולחזור לעשייה אחרי שבת נעימה שעברה ברובה ברביצה עצלה על חוף הים עם הילדים וחברים אהובים. סידור חורפי לא רע: קצת סערות ממוקדות, בין הרבה הפוגות שימשיות. ובמטבח: סיר גדול של מרק בשרי מהביל, כזה שנראה […]
את הקובה המיתולוגי של לילי, אמא של ד' חברתנו האהובה, זכיתי לטעום כבר כמה פעמים בלי לפגוש את המקבבת בכבודה ובעצמה. איכשהו עשו הקובות העדינות שלה את דרכן מרמת השרון למטבח שלי ונעלמו כלא היו, משאירות אחריהן טעם של געגוע עמוק למשלוח דומה ממש בקרוב ותקוות שיבוא יום ואדע ליצור […]
שש בבוקר. עדיין חושך בחוץ. אנחנו מתעוררים בבהלה לצלילי בכי שבוקעים מחדרה של הנסיכה. מסתבר שפיית השיניים ביקרה אצלה בלילה והשאירה בקצה מיטתה משחק "טיפשי שהוא רק לתינוקות", כך היא מסננת בקול רועד בין מפלים שוצפים של דמעות. בקושי רב אנחנו מרגיעים את הבכי ומנסים להיות יצירתיים עוד לפני […]
סוף שנה ותחילתה של אחרת הוא תמיד זמן לסיכום וסימון מגמות. הנה אחת קולינרית שקשה לפספס אם מסתובבים לאחרונה בתל אביב: אוכל אסייתי. כל עיר מערבית שמכבדת את עצמה מאובזרת בליין של מטבחים אסייתיים ראויים, עדיף מהסוג הלא מפונפן, ששמים דגש על חומרים וטעמים נאמנים למקור ולא מתעסקים בפרשנויות מודרניות […]
בוקר שישי חורפי. המתבגר הקדים לצאת אל הגשם למלא את חובתו האזרחית במשמרות הבטיחות. הנסיכה והאיש מכורבלים בין השמיכות אחרי לילה של כאב אוזניים בלתי צפוי. הסלוקית פרוסה בין הכריות הרכות על הספה ולא מעלה בדעתה לצאת אל צינת הבוקר שאורבת לה בחוץ. במקום רעשי המראה של מטוסים מפלחים את […]
עוד בצעירותי, כשאהבות ראשונות בצבצו ולהטו משיבושים הורמונליים של התבגרות וגילויים מסעירים על החיים, היתה בי התבונה והתובנה שאהבה ואוכל הן צמד חמד שאין להפרידו. כבר אז השכלתי לבחור את הגברים שלי מצוידים באמא בשלנית עם שורשים עמוקים במטבח אקזוטי כזה או אחר, לא חשוב מאיזו עדה. אהבת הנעורים המהותית […]
בשבת הזיזו את השעון אחורה. במחי סיבוב מחוגים נלקח מאתנו אחד מיתרונותיו הגדולים של הקיץ. בימים האחרונים התחיל סופסוף האוויר לזוז קצת. פתאום אפשר לכבות את המזגן אחר הצהריים וליהנות מבריזה קלה עם הקפה בחצר, לצאת עם הילדים והסאלוקית לגינה השכונתית בלי לנטוף, ולחזור לארוחת ערב כשבחוץ עדיין אור. […]
סלק הוא שרש עם יכולות פיתוי גבוהות. ערימה של סלקים בשוק, עם או בלי העלים המסורגים בוורידים אדומים, הם כמו לחיצה על כפתורי היצירתיות הקולינרית שלי. משהו בצבע העז שמסתתר בביישנות מתחת לקליפה החומה כמו לוחש לי: "באתי ממעמקי האדמה, אפוף מסתורין וריח של רגבים לחים. בתוכי מתחבאת שמחה עצורה […]
שבוע לפני כריסמס בפריס. העיר לבנה, אין מעלות בחוץ. הרחובות מקושטים ומוארים, חלונות הראווה מנצנצים באדום ולבן, ניירות עטיפה חגיגיים נשלפים מתחת לדלפקים עמוסים. בתי הקפה מלאים אנשים שברחו מהקור והתכרבלו במעילים ובצעיפים עם חיזוק של ספל קפה-או-לה מהביל. המכורים הכבדים נשארו לשבת בחוץ, מתחת לפטריות החימום, שואפים בעוצמה […]
