החופש הגדול מאחורינו. באופק הקרוב מנופפים החגים לשלום. התקווה למצוא את עצמי לבד, בשקט בבית בשמונה בבוקר, התנפצה אל תוך רעש מחריש אזניים של שיפוצון שהתחיל בחצר ומאיים לפלוש אל הבית פנימה. מתקשה (אולי מסרבת) לנחות סופית מחופשת החלומות בלסבוס, אני מטפסת אל הבחצ'ה הפרטי שלי על גג החנייה ומוצאת […]
איך שלא מסובבת את הראש מרגישה שההבילות פה בשיאה. כולם והכל בנקודת רתיחה בביעבוע בלתי מתון שמאיים לגלוש, לצאת משליטה בכל רגע ולכבות כל זיק של תקווה לנורמליות. הילדים המתים והקדיש האימהי, השטחים הבוערים, הטילים שמתעופפים, החיילים שעוברים מחיפוש גופות לפיזור הפגנות, השוטרים שסורחים, שר הפנים החילוני שסוגר את העיר, […]
לפעמים נדמה שהמיקרו והמאקרו מתחברים לכדי אוסף מדכדך של מצבים מייאשים, תקלות גדולות וקטנות, כלליות ופרטניות שהופכות את היום-יום למסטיק של אי שקט, חוסר סבלנות ודעיכות. לא אלאה בקיטורים מפורטים. אומר רק שתקופות כאלה יפה להם ישיבה על חוף מול גלים מתנפצים, בהייה במרחבים מדבריים, חופשה בארץ רחוקה או ריפוי […]
מה עושה שוק אחד לשווה יותר משווקים אחרים? יש לכם יום שלם לשמוע את תשובתי המנומקת? הנחתי שלא. אז אומר בקצרה: שוק טוב הוא מבחינתי שוק שמספק בנוסף לסחורה טרייה ונפלאה גם הרבה השראה. שוק שאפשר לבוא אליו עם רשימות מוכנות (אם אתם אנשי רשימות. אני לא) אבל אפשר ואפילו […]
את הקובה המיתולוגי של לילי, אמא של ד' חברתנו האהובה, זכיתי לטעום כבר כמה פעמים בלי לפגוש את המקבבת בכבודה ובעצמה. איכשהו עשו הקובות העדינות שלה את דרכן מרמת השרון למטבח שלי ונעלמו כלא היו, משאירות אחריהן טעם של געגוע עמוק למשלוח דומה ממש בקרוב ותקוות שיבוא יום ואדע ליצור […]
המתבגר במחנה קיץ של הצופים. פעם ראשונה יצא לחמישה ימים שלמים בלי הבית, המיטה, המזגן, שירותים נקיים ואוכל של אמא. לקראת ביקור הורים אני מתמלאת התרגשות ומתכננת בקפידה מה להכין, איך לסחוב שיישאר קר/חם: יהיה מקום בצידנית? אולי אביא את הגזיה הגדולה של הטיולים לחימום? כמה להכין? אולי יהיו […]
