ירקות
שבוע לפני פסח ותחושת החג חסרה. נדמה שהחג שמזוהה עם חירות, פריחה והתחדשות רחוק ככל שאפשר להיות מכל אלה. יותר מתמיד, אני דבקה במסורת מבית אמא וסבתא – מבשלת את מאכלי החג המוכרים ומשתדלת למצוא בהם מעט שקט נחמה. כבד קצוץ לפני החג היתה סבתא טילה שלי מחממת מחבת […]
סוף החורף מתקרב. השקדיות פורחות במלוא תפארתן, כמו המוני פרפרים צחורים ישובים על ענפים חומים מחוספסי קליפה. רקפות אחרונות, פרגים ראשונים, ניצני פריחת מרוות ירושלים שעליה כבר קשיחים מכדי לשמש למילוי, תפרחות שום משולש, מרבדי מצליבים בצהוב, ורוד ולבן, כליל החורש עוטה תפרחת בוורוד עז. האביב כבר מבצבץ בכל פינה. […]
הזמן עובר ובכל זאת מופתעת לגלות בכל פעם שהנה כבר נובמבר, בעצם דצמבר, לא, כבר ינואר. תכלה שנה וקללותיה, אבל נדמה שזו שהשארנו לכאורה מאחור מתעקשת להמשיך ולרדוף אותנו ביתר שאת, להעמיק את הכאב, את העצב, את היאוש, את הגעגוע, לא יודעת בדיוק למה. ימי שמש קרירים ונעימים מטשטשים גם […]
נעדרתי מפה יותר מכפי שתיכננתי. נדמה שגוף ונפש התאחדו בקריסה לתוך עצמם. לטלטלה הכללית שהפכה מציאות חיינו, הצטרפה גם טלטלת השיעול העמוק שמחליש ואיננו מרפה, מאפשר מעט מאוד מילים ומייצר חומת רעש פנימית וחיצונית שנדמה שגם מחשבות מתקשות לחדור. בעודי מנסה להחלים, מעניקה לגוף שיקויים אנטי דלקתיים למכביר מחוזקים בתועפות […]
לעתים נדמה שהזמן עצר מלכת אי שם באוקטובר. והנה, ימי ראשית דצמבר, חנוכה בפתח, חג האורים והחושך כבד מנשוא. התותחים שבו לרעום, נשקים ומילים בשליפה מהירה, בלתי מבוקרת. השמחה על מי שחזר דועכת מול הדאגה למי שנשאר מאחור, מכבידה ומעיבה על חדוות טיגוני החג וההתכנסות בחברותא לאור נרות. אני מנצלת […]
הימים מתקצרים, הלילות מתארכים, חשיכה פיזית מתכתבת עם חשיכה רגשית. הסתיו הקיצי מתחלף בסתיו חורפי. גם למזג האוויר אין אמצע, רק נקודות קיצון. הזמן עובר תוך ציפייה דרוכה לבשורה מנחמת, להפוגה בחרדות הפרטיות והקולקטיביות. צעדה, עצרת, גלילה אינסופית במורד דפי הידיעות הדיגיטליים בתקווה למצוא קרן אור. גשם, רעמים, ברקים והלמות […]
הימים עוברים ותחושת המועקה איננה מרפה. כל כיוון שנבחן (אישי, ציבורי, מקומי, עולמי) בתקווה למצוא קצה חוט שפוי להיאחז בו, מוביל חזרה אל תהומות הדיכדוך והשבר. מטבח ומרחבים ירוקים, מאווררים ושקטים, הם עבורי מקומות של מפלט לרגע, עכשיו עוד יותר מאשר בימי שיגרה. אני מוצאת את עצמי מנסה להתמקד בעוד […]
אף אחד לא שאל אותי אף פעם מהו המאכל שאקח איתי לאי בודד, זה שאבקש לעצמי רגע לפני שנפרדת מהבית ומהמטבח, זה שאהיה מוכנה לאכול כל יום עד סוף חיי. אבל אם מישהו יחליט לשאול אותי את אחת השאלות האלה, אני יודעת את התשובה ואין לי לגביה צל צילו של […]
פירות הקיץ מבעירים את השוק בצבעי להבה. אפרסק, משמש, נקטרינה, שזיף, סברס, פפאיה, מנגו, ליצ'י, עגבניה, פלפל, דלעת – סמוקי לחיים, בשרם צבוע בצבעי השמש שחיממה אותם עד בשלות מתוקה. עוד לא יולי והחום ההביל כבר קשה מנשוא, אבל בגבולות המטבח רבה השמחה. הגוף מבקש לעצמו ארוחות קלילות, רעננות. הנפש […]
במיה היא אחד הירקות האהובים. בקוצר רוח אני ממתינה מדי שנה להופעתה בשוק מתישהו בין פסח לשבועות, תלוי במידת הטירוף של מזג האוויר. ארבעה זנים עיקריים של במיה גדלים בארץ. הנפוץ ביותר הוא הבמיה שתרמיליה הפלומתיים קצרים, שמנמנים ומעוגלים, וצבעה ירוק אפרפר. היא זו שפותחת את העונה יחד עם הבמיה […]
