מיכל וקסמן

הכי בעולם מתחשק לי עכשיו לעזוב הכל ולברוח לים. הלחות והחום בחוץ מכים בי בהתרסה. הבית משתפץ אחרי פוגרום של נזילות מהאמבטיה שחירבו את תקרת הגבס בסלון וחייבו את החלפתה. הילדים בשיגרת ביה"ס, האיש בעבודה, הסאלוקית ואני נעות מתוסכלות בין יריעות ניילון ללוחות גבס והרבה אבק, כשברקע רעשי קידוח, שיוף […]

  שעועית לימה (או בובס כמו שקוראים לה פה לפעמים) היא האחות הגדולה והפחות פופולרית במשפחת השעועית עתירת הגדלים והצבעים. אין לי מושג למה. תהליך ההשריה והבישול שלה לא ארוכים יותר משל אחיותיה ובטעמה היא בעיני מהמשובחות במשפחה. רכה ודייסתית או מוצקה עם נגיסות – יש לה טעם עדין ומתיקות […]

  ראש השנה בפתח. הקיץ דועך לאיטו. הימים מתקצרים, הדשא ממתן את צמיחתו המטורפת, עלי הנענע והבזיליקום נושמים לרווחה ומוריקים, המוני הרימונים על העץ מבשילים. אלה שאין בהם עדיין מבקרים לא רצויים נקטפים ונשלחים לכיתה א', שם יכינו מהם, ליאת המורה הנמרצת וכל אפרוחיה, יין רימונים כהלכתו. במטבח שלי נובטות […]

סוף אוגוסט. סוף החופש. הנסיכה שלי, שרק לפני רגע סיימה לינוק, מתחילה כיתה א'. מערבולת רגשית גדולה שכולנו סובבים בתוכה. ואני, כהרגלי בתקופות סוערות, בורחת למטבח, עושה תרפיה בבישול. מכינה את המקרר והפריזר לקראת החזרה לשיגרה. ממלאה סירים, מעבירה לקופסאות, מחלקת למנות. מוסיפה לתפריט המתגבש כמה מנות ילדים-משפחה חדשות ושוות […]

מי מכם שיצא לו לבקר פה בדיוק באותו הזמן בשנה שעברה, יודע שיש לי פינה מיוחדת מאוד בלב ובבטן לתאנים. לכן לא מפתיע שכשקיבלתי החלטה להרחיב את פרוייקט הגינה על הגג גם למרפסות הקטנות שמציצות מסביב לבית, העץ הראשון שחלמתי לשכן בהן היה תאנה. בני, מגשים חלומות ידוע בתחום צמחי […]

  במהותי אני אדם של קיץ. קיץ תמיד היה מבחינתי העונה השמחה, האקטיבית, זו שממלאת אותי אנרגיות ומזרימה את הדם בעורקים בקצב טורבו. ים, שמש, ימים ארוכים, אהבות סוערות, חברים וחופש. המון המון חופש. גלידה, מנגו, תאנים ועגבניות. לא סתם עגבניות – עגבניות תמר. אלה המאורכות והצרות שקליפתן עבה, מתוחה […]

ביום שישי בבוקר, בעודי מתלבטת אם נסיעה לירקן כדי לקנות פלפלים חריפים היא סיבה מספיק טובה להוציא את אפי מהמזגן כשבחוץ מאיימות 32 מעלות ומה שמרגיש כמו 120 אחוזי לחות, פגשתי את שרון השכנה, רעננה וזוהרת, שיערה חלק למשעי ושמלת המקסי הירקרקה שלה מתנפנפת בקלילות ואף לא טיפת זיעה אחת […]

את גן העדן בניקיטי גילינו בקיץ שעבר. המשאלה התגשמה והוזמנו שוב השנה. הים אותו ים. השלווה אותה שלווה. הבית יפה עוד יותר על פינותיו החדשות והנוחות. רולה (שם גדול, תודו), אם הבית היווניה, מקבלת אותנו בחיבוקים. מבחינתה אנחנו כבר בני בית פה. גם מבחינתנו. למה לא? בימים הקרובים נחלוק את […]

יום שישי, גשום וסוער, שש וחצי בבוקר ובחוץ חושך של אמצע הלילה. על הספה האדומה הסאלוקית מכורבלת בתוך עצמה, בקושי פוקחת עין. אני מקציפה חלב לקפה, מורחת סנדוויצ'ים עם נוטלה לביה"ס ולגן: סממן ראשון לשבת הקרבה. יהיה או לא יהיה שוק הבוקר? מעיל פוך, מגפי האנטרס מגומי עד הברכיים, העגלה […]