ימים לא פשוטים פוקדים אותי מאז איבדתי בפתאומיות משתקת את אמא שלי. אולי יגיע יום ואוכל לכתוב על זה בהרחבה, בינתיים קר וגשם בחוץ ואני מוצאת נחמה במטבח, המקום היחיד בו אני מצליחה להיות אסופה וממוקדת, ממלאת סירים מחממי גוף ונפש – כמו מרק השעועית הזה, מתוגבר באטריות רכות ומבושם […]
חלק נכבד מהשנתיים האחרונות ביליתי בנצרת, במטבח הביתי של משפחת ספדי. מה שהתחיל במפגש חברתי מקרי וטעים ביני לבין השף דוחול ספדי הפך לאט-לאט לחלום שמתגשם ונגמר בספר שיצא לאור בשבוע שעבר. קשה לתאר במילים את עוצמת החווייה האישית שלי מתהליך העבודה על הספר הזה ואת גודל ההתרגשות שלי עם […]
העולם כמרקחה, הקיץ התל אביבי מכה בטמפרטורת שיא ולחות שלא היתה מביישת את בנגקוק, אבל בלובי של המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר מתנהל יקום נפרד, תרבותי ואמוציונלי מאוד. עכשיו זה הזמן בשנה בו סטודנטים, שמסיימים בימים אלה ארבע שנות לימוד ויצירה, מרכזים חודשי מאמץ רבים וארוכים לכדי הכנה והגשה של פרויקט […]
צהרי שישי על ההר במרפסת הטברנה האהובה עלינו בעיירה פלומרי. לפני שעה קלה בלבד נחתנו בלסבוס וכבר אנחנו כאן. בגד ים לגופנו, בידינו כוסיות של אוזו ברביאני שמיוצר במרחק מאות מטרים בלבד מפה, מתחתינו מימיו הצלולים של הים האגאי בהמון גוונים של כחול ואנחנו מתלבטים מה מתחשק לנו לאכול. בעל […]
לפני כשבועיים חגגתי יומולדת. אני לא נוטה לעשות מימי הולדת עניין גדול אבל הפעם היה זה אחד לפני החלפת קידומת מפחידה במיוחד. יש שיאמרו שגיל הוא רק מספר, אחרים ישקיעו מאמצים גדולים בלהחביא אותו מפני הסביבה או להילחם במופעיו הפיזיים בכל אמצעי. אני לא שייכת לאלה וגם לא לאלה. לא […]
הבוקר השני שלי בבנגקוק. מוכת ג'ט לג ומיוזעת אני נכנסת למונית שתסיע אותי מחוץ לעיר אל פרבר קטן ליד הנהר שם מחכה לי יום של בישולים עם הנומן (לשעבר אייל) אספלר – רופא כירורג, תכשיטן, טבח בחסד, חוקר ומשחזר מתכונים תאילנדיים מסורתיים, מייבש ביצות ומומחה לפרמה קאלצ'ר (חקלאות ברת קיימא). […]
בוקר ראשון בבנגקוק. אני מתעוררת בעצלתיים, מתמתחת במיטה הרכה, מקשיבה לציוץ הציפורים מעבר לתריס המוגף ומנסה למקם את עצמי בחלל לפי שעון החורף התל אביבי ושעון הקיץ המקומי. פרח הסחלב שקיבל את פני אתמול עדיין מונח על הכרית השכנה ובאפי עולה ניחוח מתקתק של קוקוס מהסבון הטבעי שמונח ליד הכיור […]
בשנה האחרונה (בנסיבות שעדיין מוקדם לדון בהן) יצא לי לבלות לא מעט בנצרת. שנה שבמהלכה הפכה עבורי העיר (שמאז ומעולם היא מהאהובות עלי בארץ) לעוד יותר מוכרת ומשמחת. קצב משלה יש לה לעיר הצפונית. העניינים מתנהלים בה בעצלתיים, התנועה זורמת בכאוס אדיב, אנשים מברכים זה את זה לשלום והרחובות מלאים […]
מחשבות על אבודקו והדרים מחזירות אותי באחת לבוקר סתווי אחרי לילה של גשם במטעים ובפרדסים של סבא אריה שלי. בין שורות העצים אנחנו רצות במרץ, פורקות אנרגיות עירוניות של ילדות שאין להן טרדות סלפי ואינסטגרם וממלאות ארגז בקלמנטינות מיכל (שסבא שלי נשבע שנקראו על שמי), תפוזים חצי ירוקים, לימונים עזי […]
דברים שאהבתי בלסבוס גבעות מכוסות עצי זית כסופי צמרת. קפה פרדו אמריקנו ושש-בש על המים. לחלוף על פני להקת האווזים שחיה את חייה בין סירות הדייגים לצד הכביש שמוביל אל הבית. צילום: ענת טל נשים בשחור. יושבות בזוגות או בחבורות ברחוב, ליד הבית, בהרים או ליד הים, נהנות מבריזה של […]
