"מצאתי אתמול בשוק במיות ראשונות נהדרות", מדווח לי דוחול מהנעשה בנצרת, "עדיין יקרות מאוד, אבל את מכירה אותי, אני כמו נרקומן, לא יכול להתאפק איתן", הוא מסביר ואני יכולה לשמוע את החיוך שלו דרך הטלפון. גם אצלי החיבה לבמיה חוצה לעתים את גבול ההתמכרות. אני אוהבת אותה כמעט בכל צורת […]
במרפסת רחבת ידיים הצופה אל שדה אורז ארוך גבעולים בוהקים בירוק זרחני, אנחנו מוחים אגלי זיעה, מנסים להצטנן בלגימת בירה קרה שנמזגת כמנהג המקומיים אל כוסות מלאות קוביות קרח. שעת בוקר בכפר פונג קום צפונית-מזרחית לעיר צ'אנג מאי. עדיין מוקדם אבל החום גבוה והאוויר היבש מכביד על הנשימה. הקיץ התאילנדי […]
עוד לא נאכלה המופלטה האחרונה וצפירת הזיכרון של יום השואה כבר נישאת באוויר. רצף של אירועים משפחתיים וגלובליים גורם לימים להרגיש כמו חודשים ולשבועות לרדוף זה את זה כמעט ללא סממנים מבדילים. הביקור שלי בתאילנד (עליו הבטחתי להרחיב פה ועוד לא התפניתי) מאיים להפוך לזיכרון רחוק והדרך היחידה להשיבו לכאן […]
חודש מרץ רב הבלבול בעיצומו. החורף הישראלי, שמראש אינו מצטיין בהחלטיות רבה, מגלה סימני חולשה, מגמגם גמגומי פרידה ומתקשה לזקוף קומתו במאבק מול גלי החום הראשונים שמאיימים לסלקו חבוט ומושפל. אני נפרדת מיקירי ומתעופפת לצידו האחר של הכדור, אל הקיץ התאילנדי שמתחרה בבעירתו רק בפלפלי הצ'ילי הקטנטנים שתוקפים את החיך […]
תפוחי אדמה הם אהבה גדולה וישנה שלי. בכל צורת בישול והגשה מוכנה לאכול מהם עוד ועוד: צלויים, מטוגנים, מעוכים לפירה, מבושלים, קרים בסלט, שרופים במדורה. ואם יש לצידם חמאה רכה או שמנת חמוצה – מה טוב. כי אפשר להוציא את הבחורה ממזרח אירופה אבל אי אפשר להוציא את מזרח אירופה […]
אני מתעוררת באיחור אופנתי אל בוקר שבת חורפי, קר ושטוף שמש. השמיים המבריקים בכחול תכלת עמוק יחד עם תחושת אי שקט שהתיישבה בתוכי עם פקיחת עין ראשונה גורמים לי להכריז בפני בני הבית הערים למחצה שיוצאים לטייל. האיש זז באי נוחות על הספה, מנסה להתחפר עמוק בתוך חליפת הג'ירפה שאימץ […]
כזו אני – נצר למשפחת פרדסנים. חלק נכבד מילדותי עבר עלי בפרדס של סבא אריה במושב גן חיים. שורות שורות עמדו להם עצים שמחים ופוריים של תפוזי שמוטי אליפטיים ותפוזי ולנסיה עגולים – אלה למאכל ואלה למיץ, אשכוליות רגילות לצד ורודות, לימונים, חושחש או שניים שנזנחו בעת ההרכבה, מנדרינות דנצי […]
החורף פה. הוא פה במלוא עוצמתו. קר וגשום בתל אביב ובכל הארץ. אירופה כולה קפואה ומושלגת. אפילו מיוון מגיעות תמונות פסטורליות של מרבדי שלג לבן לחופו של ים. עד נפולי הדרומית ברחתי רק כדי להצטייד בכפפות, כובע צמר וצעיף על מנת לשרוד בכבוד במעלה או שתיים פלוס מינוס (פרטים ותיאורים […]
ימים לא פשוטים פוקדים אותי מאז איבדתי בפתאומיות משתקת את אמא שלי. אולי יגיע יום ואוכל לכתוב על זה בהרחבה, בינתיים קר וגשם בחוץ ואני מוצאת נחמה במטבח, המקום היחיד בו אני מצליחה להיות אסופה וממוקדת, ממלאת סירים מחממי גוף ונפש – כמו מרק השעועית הזה, מתוגבר באטריות רכות ומבושם […]
"אמא, מה את עושה כל הזמן במטבח?", שואלת הטרום מתבגרת ממקום מושבה על הספה, שקועה עמוק בתוכן יוטיובי קלוקל שאיננו תואם גיל. "מבשלת", אני נותנת תשובה תמציתית שמכילה מבחינתי את כל האופציות במילה אחת. "אבל אני תמיד רואה אותך במטבח וזה לא שאנחנו אוכלים כל כך הרבה", היא כדרכה דורשת […]
