יומיים אחרי הצילום הזה יצאתי לחצר במטרה לשתול את הבמיות הצעירות בגינת הירק. עיני חשכו. משתילי הבמיה המטופחים שלי נותרו בעיקר גדמים עירומים.

מי אכל את הבמיה שלי?

רושפלד. לא ההוא ממסטר שף אלא צבת המחמד החדשה של הנסיכה, שזיכתה אותה בשם הזה לגמרי בעצמה עם ההסבר המשכנע ש"היא ענקית ואוכלת המון".

כבר לא מעט זמן חולמת הנסיכה שלי על צב או צבת מחמד.

בעצם היא חושקת בחיות מחמד פרוותיות ורכות יותר אבל ההתנגדות הגורפת שלי לגדל חיות בכלובים הובילה אותה לפנטז על צב או צבת חופש שיטיילו להנאתם בגינה שלנו, בין הדשא לשיחי המרווה והרוזמרין, מבלי שיצטרכו להתאמץ על מנת לצוד את מזונם.

מסתבר שמה שהיה לגמרי טריוויאלי בילדותנו הוא משימה לא פשוטה בחיים האורבניים הצפופים והמתועשים של היום. כל הנסיונות לאמץ צב עלו בתוהו וגם החיפושים אחריו אצל סבתא עליזה וסבא חיים במושב נחלו מפלה.

היתה זו דוקא הסאלוקית, שפוחדת בדרך כלל מכל יצור חי כולל גורי חתולים, שמצאה את רושפלד בשדה, בדרך היומית חזרה מהגן.

ומאז היא אצלנו. מפונקת ונסיכית כמו כל שאר בני הבית. ניזונה מעלים מלבן של חסות צעירות ונתחי מלפפונים אורגניים משוק האיכרים. מסרבת לאכול כרוב ומעשירה את תפריטה בנבטי במיה.

במיה צלויה עם עגבניות ואנשובי

בגינת הירק החדשה שלי (שעוד יורחב עליה הדיבור בקרוב) פורחות ומזדקרות במיות ראשונות לעונה. גם אצל הירקן השכונתי הן מפציעות מדי פעם, צעירות, קשות וזקופות מבחוץ, רכות, ריריות ומתמסרות מבפנים. לא יכולה לעצור את עצמי מלחפון אותן בשקיקה ולרוץ איתן ישר למטבח.

 את הרעיון לצלות במיה בתנור קבלתי מהילה קריב. אימצתי את השיטה ובמקום תבלינים

הוספתי עגבניות, כי כמו שכתבתי פה כבר בעבר: אין בעיני שידוך טוב מהן לבמיה. הגירסה הזו מתאימה לכל אלה שאינם מחבבים את ריריותה של במיה מבושלת ומעדיפים אותה יבשה ומוחזקת יותר.

1/2 ק"ג במיה צעירה

1/2 ק"ג עגבניות שרי חצויות

1 שן שום פרוסה דק

4 פילטים של אנשובי בשמן זית קרועים לנתחים

קורט מלח

שמן זית בנדיבות

מחממים תנור לחום מקסימלי.

קוטמים את קצות הבמיה בעדינות, בלי לפצוע אותה יותר מדי.

מפזרים את העגבניות החצויות בתבנית.

מפזרים ביניהן את השום הפרוס ונתחי האנשובי.

מפזרים מעל ובין העגבניות את הבמיה (בלי לערבב, רק להניח), מפזרים מלח ומזלפים שמן זית בנדיבות.

אופים בתנור 15 דקות  או עד שהעגבניות מבעבעות ויוצרות רוטב והבמיה נצלית ומתרככת.

מגישים חם. אפשר עם מעט פרמזן מגורר מעל.

במיה בויניגרט אנשובי

קצת סלט, קצת ירק מאודה שמחמם את הבטן. איך שלא תקראו לה ובאיזו טמפרטורה שלא תבחרו לאכול אותה זו מנה משמחת, קלילה ופשוטה להכנה.

לבמיה:

1/2 ק"ג במיה צעירה קטומת קצוות

1 בצל קטן פרוס דק מאוד

עגבניה בשלה חצויה

לוויניגרט:

3-4 פילטים של אנשובי בשמן זית

1 כפית צלפים במלח מושרים 10 דקות במים וסחוטים היטב

1/2 שן שום

גרידה מ-1/2 לימון

מיץ מלימון שלם סחוט טרי

4 כפות שמן זית

שמים את הבמיה במסננת אידוי ומאדים מעל סיר עם מים ברתיחה חזקה במשך 10 דקות או עד שהבמיה רכה אבל לא סמרטוטית ולא מתפרקת (משך האידוי תלוי בגודלה של הבמיה).

בינתיים מכינים את הויניגרט:

שמים את כל החומרים בבלנדר, מג'ימיקס או מוט טחינה וטוחנים בפולסים עד שמתקבל ויניגרט סמיך.

מעבירים את הבמיה המאודה לקערה, מוסיפים בצל פרוס.

סוחטים עליה את העגבניה ומערבבים בעדינות.

יוצקים את הויניגרט על הבמיה כשהיא חמה או קרה, לשיקולכם.

מערבבים בעדינות שלא תתפרק ומגישים מיד.

כמו שהבטחתי, עם עונת הבמיה יגיע גם המתכון לרוטב במיה לקובה. אז הנה הוא לפניכם.

(אם תרצו להזכר בהנחיות להכנת קובה מ-א' עד ת' אתם מוזמנים להציץ פה. זאת עם הבמיות טעימה במיוחד). ותודה לטלי שהזכירה נשכחות.

מכינים רוטב לקובה במיה:

 1 בצל קצוץ קטן

4 שיני שום פרוסות דק

2 כפות שמן זית

1 ק"ג במיה שטופה ויבשה

מים לכיסוי הבמיה

2.5 כפות רסק עגבניות

3.5 כוסות מים

עלים קצוצים מ- 6 גבעולי נענע

מקל סלרי עם העלים פרוס דק

2 כפות רכז רימונים

מיץ מלימון וחצי סחוט טרי

4 כפות סוכר

קורט פלפל שחור טחון טרי

1 כף שטוחה מלח

שוטפים את הבמיה ומניחים להתיבש. מסירים את זנבות הבמיה בזהירות, מבלי לפצוע את גופה.

בסיר גדול מחממים שמן ומזהיבים את הבצל. מוסיפים שום ומטגנים. מוסיפים במיה ומערבבים. מוסיפים מים עד כדי כיסוי הבמיה ומביאים לרתיחה. מכסים את הסיר ומבשלים 4-5 דקות ברתיחה מתונה.

מוסיפים רסק עגבניות ומערבבים. מוסיפים 3.5 כוסות מים. מוסיפים נענע וסלרי, רכז רימונים, סוכר, מיץ לימונים, מלח ופלפל ומערבבים בעדינות מבלי לפרק את הבמיה. מביאים לרתיחה.

מוסיפים את הקובות לסיר. אין צורך להטביע אותן ברוטב, הן ישקעו מעצמן. שמים שכבה אחת, בלי לצופף. מערבבים בעדינות רבה מאוד כדי שלא יתפרקו. נותנים לקובות להתייצב כמה דקות ומוסיפים שכבה נוספת וכן הלאה,עד שהסיר מלא. אם צריך מוסיפים עוד קצת מים רותחים. טועמים ומתקנים תיבול. מכסים את הסיר, משאירים פתח קטן במכסה ומבשלים את הקובות בתבשיל הדלעת כ-20 דקות. כמה דקות אחרי תחילת הבישול הקובות ישקעו אל תוך התבשיל שבסיר. כשהן מוכנות הן חוזרות וצפות. מכבים להבה ומניחים לקובות לעמוד בתוך התבשיל לספיגת טעמים. מגישים אותן חמות, עדיף על אורז לבן.

עוד מתכוני במיה תמצאו פה:

http://michalwaxman.wpengine.com/?sec=5&cat=5&id=53