וידויה של דיקטטורית מטבח: המטבח הוא איזור העבודה שלי. המטבח הוא איזור היצירה שלי. המטבח הוא שלי. את המטבח שלי אני אוהבת לשמור לעצמי. לא אוהבת להפקיד (או שמא להפקיר) אותו בידי אחרים. בטח שלא ילדים.

שלא תטעו – אני אוהבת שהילדים שלי מתאספים סביבי במטבח, יושבים על השיש, בוחשים באיזו קערה, מכדררים איזו קציצה, מלקקים שאריות של בלילת עוגה, סוחטים לימונדה טרייה או סתם יושבים לידי לשיחה. אבל להשאיר את המטבח שלי לגמרי בידיהם?

השבוע זה קרה לי.

בהשראתה של הילה קריב (חברה, בשלנית וכותבת אוכל מוכשרת שאתם מכירים גם כגברת ביסים) וספרה החדש "ביסים קטנים לבשל כמו גדולים" מצאתי את עצמי משקיפה מהצד על המטבח שלי בו מתנועעים בקולניות ובהתלהבות מתבגר הבית ושני בני דודיו, מתבגרים אף הם, מדפדפים בספר, בוחרים מתכונים, אוספים מצרכים, שולפים קרשים וסכינים, מציתים להבות ומבשלים בהמולה רבה ארוחת צהריים משותפת.

צילום העטיפה: הילה קריב

 

מה אומר? ילדים במטבח איננו מחזה קל לבעלות לב חלש ומערכת עצבים מאותגרת אבל ככל שנקפו השעות הבנתי שלפעמים בהחלט כדאי לשחרר ולאפשר.

הנפשות הפועלות: יואב, אורי ואיתי. בני דודים, הבכורים של כל אחת מאיתנו, האחיות לבית וקסמן. נולדו באותה השנה ומאז גדלים כחברים. אחד חזר זה עתה ממחנה קיץ של הצופים (למקרה שתהיתם מה פשר כרבולת הבלונד), אחרת מבכה את ביטולו בשל הנפיצות הכללית. כולם חולקים תחושת ריתוק שמייצרת שיעמום, אי שקט וצורך בגירויים שאין בהם סכנת חשיפה.

המתכונים הנבחרים: להביא מתבגרים בחופשה לפעילות מלאה בשעה 11:00 לפנות בוקר אינו עניין של מה בכך. קצת קיטרו, קצת זעפו, קצת דיפדפו, שוב קיטרו ולבסוף בחרו: אורז לבן, סלט ישראלי, קציצות מטוגנות, קציצות ברוטב אדום ולקינוח קאפקייקס חמאה ווניל. לא לפני שהתלבטו ורצו גם שניצל ("אמממממ נראה מעולה, בא לי"), טחינה ירוקה, צ'יפס גינה, סלט חסה, הר של פנקייקס, רוטב בולונז מהיר, לזניה גבינה, מרק כתום, נודלס, בראוניז, מוס שוקולד ועוד כמה שבטח שכחתי.

משך הפעילות: כמעט 3 שעות

הבנת הנקרא: בדרך כלל טובה מאוד

רמת הבלגן: גבוהה ביותר

אחוזי הצלחה: 100%. שום דבר לא נשרף ולא נזרק. הצלחות והסירים נוקו עד תום.

רמת מעורבותו של המבוגר האחראי (אני): תיעוד, מתן מענה לשאלות (שתמיד נמצאה להם תשובה בספר אם רק היו טורחים לקרוא בעיון), נשימות עמוקות, השגחה על להבות ואיפוס מדי פעם. אה – ונקיונות בסוף כמובן. ידוע ששפים אמיתיים אינם שוטפים כלים.

השיאים של היום:

כולם רצו ללוש את תערובת הקציצות. בידיים. ברור. גם זו שצעקה "זה דוחה, אין סיכוי שאני נוגעת בזה ובכלל אני לא אוהבת קציצות ולא אכלתי אף אחת כבר שש שנים" צללה לתוך התערובת על טבעותיה וצמידיה, כידררה במומחיות, העירה לבנים על קציצות אמורפיות מדי ואכלה בהתלהבות עם ובלי רוטב.

מג'ימיקס, מיקסר ומצתי הגז כנראה נופלים תחת הכותרת אטרקציות טכנולוגיות. כולם רבו על תורם ללחוץ, לטחון, לערבב, להקציף ולהצית.

הכנסת קציצות לשמן רותח, הפיכתן (הרבה לפני הזמן), הפיכתן שוב ושוב (בניגוד לכל ההמלצות), שליפתן מהמחבת וספיגת השמן העודף (יש מודעות לדור הזה, אין מה לומר)  נעשו בתורות מוקפדים.

הצבעות דמוקרטיות התנהלו בעניין כן או לא פטרוזיליה בקציצות (הוכרע 2:1 נגד), כן או לא נענע ופלפל בסלט (בשני המקרים 2:1 נגד בהרכבים שונים), כן או לא בהרת בקציצות (2:1 בעד עם הסכמה לשים מעט), יותר או פחות שום בקציצות וברוטב (2:1 בעד הרבה. הנגד גדל אצלי במטבח וכמו הרבה דברים אחרים שהתברר לי במהלך היום שהפנים עד פרטי הפרטים, גם הצמצום בשום הוטמע בו. כבוד וגאווה!).

הכנת האורז התחילה בלגלוג קל מצד המתבגרת: "נו באמת, מי צריך מתכון לאורז?". כשאתגרתי אותה באיך מכינים סיננה: " לוקחים כוס אורז ואיזה שש כוסות מים ושמים בסיר". בפועל היתה היצמדות מלאה למתכון שבספר. כל ערבוב ופתיחת מכסה נידונו תוך קריאות חוזרות של ההוראות. מרוב השתדלות כמעט נשרף האורז.

ככל שעבר הזמן והתקדמו הבישולים השתחררו הבשלנים, הרשו לעצמם להפעיל שיקול דעת (לא תמיד באופן הרצוי אבל גם לתחושת החופש במטבח יש ערך לימודי). גם הצורך לתרגל סבלנות, להבין ולהאמין שמה שנראה כמו מי עגבניות דלוחים יהפוך בסופו של בישול לרוטב סמיך וטעים לקציצות ושקאפקייס יתפחו ויזהיבו גם אם לא יפתחו את דלת התנור ויציצו להן כל 3 דקות.

בשלב הסלט כבר ממש נצפה פרי סטייל אפילו בכמויות הלימון והשמן לתיבולו.

כמו טבחים ראויים נטעמו התוצרים פה ושם לוודא שהכל עובד אבל הסירים והקערות נשמרו מלאים (כמעט) על מנת שיוגשו אחר כבוד לשולחן ארוחת הצהרים. בגאווה רבה מולאו צלחות, גם נויה אחותי שבאה לביקור זכתה בטעימה ולפני שהספקתי להנציח חוסל האוכל כלא היה, בלי להשאיר אפילו פירור לסאלוקית שחיכתה בלי סבלנות לתורה לטעום.

ואיך יודעים שבאמת מדובר בהצלחה גדולה? מיד בתום הארוחה חיטטו המתבגרים בתמונות שהצטברו במצלמה שלי. השוו, מיינו, בחרו, שלחו, עיבדו ו…. שיגרו לאינסטגרם. ברור. אם זה לא שם זה לא קיים. מבחינתם אין הצבעת אמון מובהקת ונחרצת מזו לספר על שלל תוצריו. ביג לייק!!

—————————————————————-

אם גם אתם מצוידים בחבורה מאותגרת חופש ומתחשק לכם לפתוח בפניהם את המטבח ולאפשר להם להתנסות. הנה כמה מהמתכונים כפי שהם מופיעים ב"ביסים קטנים":

 

קציצות צלויות או מטוגנות (כ-15 קציצות)

קציצות רכות ועסיסיות הן בשבילי אחד הדברים הכי משמחים וביתיים שקיימים במטבח. הנה תערובת שמתאימה לכל סוגי הקציצות: מטוגנות, צלויות בתנור או מבושלות לאט ברוטב אדום ומתקתק. את מתכון הבסיס תוכלו לשנות בעזרת סוגי תיבול שונים, תוספות או ירקות שונים.

 

מצרכים:

1 תפוח אדמה קטן, קלוף

1 בצל קטן

½ כוס פירורי לחם או 2 פרוסות חלה

2 שיני שום, קלופות

¼ צרור גדול פטרוזיליה (לא חובה)

½ קילו בשר טחון (בקר, עוף או שילוב שלהם. במקרה של קציצות עוף, יש צורך במעט יותר פירורי לחם)

1 כף שמן זית

1 ביצה

½ כפית בהרט

כ-¾ כפית מלח

מעט פלפל שחור גרוס

שמן קנולה לטיגון

 

אופן ההכנה:

1. במעבד מזון טוחנים יחד תפוח אדמה, בצל, פירורי לחם או חלה, שום ופטרוזיליה (אם משתמשים) לתערובת אחידה. מעבירים לקערה גדולה ומוסיפים בשר טחון, שמן זית וביצה. מתבלים בבהרט, מלח ופלפל ולשים בעזרת הידיים עד לתערובת אחידה.

2. מחממים מחבת קטנה טיפה של שמן ומטגנים חתיכה קטנה של תערובת (קציצונת קטנה ושטוחה). טועמים ומתקנים תיבול.

3. רצוי לתת לתערובת לנוח כחצי שעה לאיחוד טעמים. (אם חם מאוד בחוץ, אז במקרר).

4. לקציצות מטוגנות: מכינים צלחת גדולה וקערית עם מים. טובלים את הידיים בטיפונת מים, קורצים עיגול בינוני בגודל כדור פינג פונג או פחות ויוצרים קציצה בגודל הרצוי. משטחים מעט, מניחים בצלחת וממשיכים לקציצה הבאה. מחממים מחבת ובה שמן קנולה בגובה של כ-1 ס"מ. מניחים בזהירות את הקציצות במחבת ומזהיבים כשלוש דקות מכל צד. שימו לב שהשמן לא חם מדי (לא מעלה עשן), כי אז הקציצות לא יתבשלו מבפנים. מעבירים לנייר סופג וחוזרים על התהליך עד שכל הקציצות מטוגנות.

5. לקציצות צלויות בתנור: מחממים תנור למצב של גריל או לחום גבוה של 200 מעלות. מכינים תבנית גדולה מכוסה בנייר אפייה (אפשר גם להשתמש בתבנית שקעים משומנת קלות), צלחת גדולה וקערית עם מעט שמן קנולה או שמן זית. בעזרת ידיים משומנות קלות, יוצרים קציצות בגודל הרצוי ומשטחים אותן מעט. צולים כרבע שעה מכל צד או עד שהקציצות יפות וזהובות.

כשממש ממהרים או כשמתחשק לאכול קציצה בפיתה, לוקחים חופן מתערובת הבשר ויוצרים עיגול גדול ושטוח (בעובי של פחות מס"מ), מחממים כפית שמן במחבת ומטגנים על להבה בינונית עד שהקציצה משחימה משני הצדדים, בערך שתי דקות מכל צד. טעים גם בלחמנייה עם חומוס, טחינה או כל ממרח אחר וירקות.

+ את תפוח האדמה ניתן להחליף ב-2 ענפי סלרי / ½ ראש סלרי / קישוא מגורר סחוט היטב / בטטה מגוררת / גזר מגורר. ניתן להוסיף לתערובת עשבי תיבול קצוצים, כפית חרדל דיז'ון ותבלינים שונים כגון: ראס אל חנות, פפריקה, כוסברה יבשה או מעט קינמון.

צילום: הילה קריב

 

קציצות מבושלות ברוטב אדום (את אלו ניתן ליצור קטנות ולקבל כ-25-20 כדורים)

במקרה הזה מומלץ להוסיף לתערובת הקציצות אורגנו יבש במקום תבלין הבהרט. את הרוטב מומלץ לבשם בבזיליקום טרי, רוזמרין טרי קצוץ דק, שני ענפי תימין טריים, או באופן הפשוט ביותר – באורגנו יבש.

 

מצרכים:

תערובת הקציצות מהמתכון הקודם

 

לרוטב:

2 כפות שמן זית או שמן צמחי אחר

3 שיני שום, כתושות

מלח ופלפל שחור גרוס

1 כפית פפריקה מתוקה או חריפה

1 מכל רסק עגבניות קטן (100 גרם)

2 כוסות מים

½1 כפיות סוכר

1 כפית מיץ לימון

½ כפית (או יותר, לפי הטעם) אורגנו יבש / בזיליקום טרי קצוץ דק / רוזמרין

 

אופן ההכנה:

1. בסיר רחב על להבה בינונית מחממים שמן ושום כתוש עם מעט מלח כדקה. מערבבים מדי פעם ומשגיחים שהשום לא יזהיב אלא רק יתרכך, כי אחרת טעמו מר.

2. מוסיפים פפריקה ורסק עגבניות ומבשלים כדקה נוספת תוך כדי ערבוב. מוסיפים מים, סוכר, מיץ למימון ועשבי תיבול ומתבלים בעוד מלח ובפלפל. טועמים ומתקנים תיבול. מביאים לרתיחה ומנמיכים את הלהבה.

3. מרטיבים מעט את הידיים ויוצרים קציצות קטנות ועגולות. מחליקים אותן בעדינות לתוך הרוטב, וכשנדמה שאין מקום לקציצות האחרונות, מנענעים קלות את הסיר והקציצות מפנות מקום לחברות החדשות.

4. מביאים לרתיחה ושוב מנענעים מעט את הסיר. לא מערבבים – אם יש צורך, הופכים את הקציצות בעדינות בעזרת כף, כדי שלא לפרק אותן. מנמיכים את הלהבה ומבשלים מכוסה חלקית, בבעבוע עדין, כחצי שעה או יותר.

 

5. מגישים עם פסטה, אורז, פתיתים, קוסקוס או בתוך לחמנייה רכה.

+ לסיר הקציצות ניתן להוסיף ריבועי תפוחי אדמה, אפונה ירוקה או כל ירק אחר שאוהבים. במקרה כזה, ייתכן שתצטרכו להוסיף מעט מים במשך הבישול.

צילום: הילה קריב

 

קאפקייקס חמאה ווניל (12 יחידות)

עוגות קטנות וענניות שאפשר לקשט באינסוף דוגמאות וצורות, צריך רק להפעיל את הדמיון. אפשר לגוון את התערובת בקליפת לימון או תפוז מגוררת, מי ורדים או מעט ליקר. לקאפקייקס שוקולדיים ניתן להשתמש בתערובת עוגת יומולדת (עמ' 116).

 

מצרכים:

¾ כוס סוכר

100 גרם חמאה רכה

2 ביצים – יש להוציא מהמקרר כחצי שעה לפני ההכנה

1 כפית תמצית וניל

½1 כוסות קמח

½1 כפיות אבקת אפייה

½ כפית סודה לשתייה

⅔ כוסות חלב

 

לציפוי:

100 גרם שוקולד מריר / חלב / לבן

1 כוס שמנת מתוקה

 

אופן ההכנה:

1. מחממים תנור ל-180 מעלות.

2. משמנים 12 שקעי תבניות מאפינס או מרפדים בעטרות נייר.

3. מערבבים היטב סוכר וחמאה בקערת מיקסר עם וו גיטרה כשתי דקות עד שמתקבלת תערובת אחידה ורכה.

4. מוסיפים את הביצים והווניל ומערבבים מעט. מפסיקים את פעולת המיקסר, מנקים עם לקקן את דופנות הקערה והתחתית וממשיכים לערבב כחצי דקה עד שהתערובת חלקה.

5. מערבבים יחד בקערה נפרדת קמח, אבקת אפייה ואבקת סודה לשתייה, מוסיפים אותם לתערובת הביצים ומערבבים לאט. כשהתערובת עדיין לא אחידה, מוסיפים את החלב ומערבבים באיטיות רק עד שמתקבלת עיסה חלקה. אם מערבבים יותר מדי, הקאפקייקס יהיו כבדים ולא אווריריים.

6. מחלקים שווה בין השקעים, לא יותר מ-¾ גובה השקע, ואופים כ-20 דקות. מצננים היטב לפני הציפוי.

7. מכינים ציפוי: מחממים את השמנת בסיר קטן. ברגע שמתחילות להיווצר בועות בצדי הסיר (כלומר, לפני הרתיחה), מכבים את הלהבה ומוסיפים את השוקולד הקצוץ. מחכים כשלוש דקות ומערבבים היטב עד שמתקבל קרם חלק. מצננים מקרר לפחות שעתיים.

8. מעבירים לקערת מיקסר עם וו מקצף ומקציפים לקצפת סמיכה ונוחה למריחה.

9. בעזרת סכין מצפים כל קאפקייק במעט מקרם השוקולד.

 

רוצים להכין ציפוי גבינה מהיר? לקאפקייק אחד מערבבים 1 כף גבינת שמנת, ¼ כפית אבקת סוכר ומעט קליפת לימון או תפוז מגוררת – מערבבים לתערובת חלקה ומורחים.

צילום: הילה קריב