אהבה ותמיכה, בית חם, אוכל של אמא, טעמים וריחות מוכרים, ארוחות משפחתיות. אלה החומרים שעושים ילדות מאושרת, שמצמיחים ילדים בריאים בגופם ובנפשם, ילדים שגדלים בידיעה ובביטחון שהם מוקפים בחומת מגן של מבוגרים אוהבים ודואגים, שבבוא היום יפתחו בה שער אחרי שער אל העולם הבוגר שמחכה להם בחוץ. העולם בתוכו יידעו למצוא את דרכם ולהשתלב, כל אחד על פי יכולותיו ורצונותיו המיוחדים ובעזרת הכלים שקיבל בילדותו המרופדת.

ומה עם אלפי הילדים שחיים בארץ ולא זכו לבית חם ואהבת הורים? ילדים שהורחקו מבתיהם או נותרו ללא הורים ונדדו בין פנימיות, משפחתונים או משפחות אומנה?  מי יתמוך בהם ביציאה אל עולם המבוגרים בגיל 18, כשייאלצו לפנות את מקומם במסגרת הזמנית, שהיתה להם תחליף בית, למישהו צעיר עוד יותר שגם הוא זקוק לתחליפים?

בעמותת "ילדים בסיכוי" פועלת חבורה גדולה של מתנדבים ואנשי מקצוע שמנסה כבר 25 שנים לתמוך בילדים האלה בדיוק. 11 דירות בוגרים ברחבי הארץ, בכל אחת 6-8 נערים ונערות בני 18-24 הקימה העמותה במימון של קרנות ותורמים פרטיים. כל דירה מלווה על ידי צוות מקצועי קבוע שנותן תמיכה וייעוץ בהכנה לצבא, למבחני קבלה ללימודים, למציאת עבודה ושאר ענינים שבשטף החיים ומעוררים צורך במישהו לחלוק איתו סימני שאלה גדולים וחרדות קיומיות.

בשנה האחרונה יצא לי ללוות די מקרוב את תהליך הקמתה והתבססותה של דירה אחת כזאת בגוש דן. 7 נערים ונערות שהחיים זימנו אותם תחת קורת גג אחת מפה ומשם, מהארץ ומחו"ל. כל אחד והסיפור שלו, המטען שלו והכוח שלו לשרוד ולא לשקוע, להיאבק על המפגש עם נקודות האור הקטנטנות שמזמנים לו החיים, מהמקום הקשה של אובדן העוגן: הבית והמשפחה.

לפנ שבועיים פנתה אלי סבטה, העובדת הסוציאלית הצעירה והנמרצת שמלווה באופן צמוד את הנערים בדירה, ושאלה אם מתחשק לי לבוא לערב בישולים ואוכל עם החבר'ה. קצת פעילות משותפת וכמה שעות של ביחד שינתקו כל אחד ואחת מרצף החיים הפרטיים וישאבו אותם אל המטבח לבילוי משותף. כמו שאומרת הנסיכה שלי: "לשחק במשפחה" (במלרע כמובן).

ברור שהסכמתי. חשבתי הרבה מה כדאי להכין. מה כולם אוהבים? מה ייצר מספיק תפקידים לכולם בהכנות? מה אפשר להכין בזמן לא ארוך ובמטבח לא מי-יודע-מה מאובזר? מה ייצר טעמים וריחות מפתים ואם אפשר גם קצת אווירה וחום של בית? כי בסוף אלה חומרי הגלם האמיתיים שמתבשלים במטבח המשפחתי.

יום שלישי שש וחצי בערב. עמוסי ארגזים, קערת בצק שהתחיל תפיחה ראשונה וצנצנת עם זר ריחני של לואיזה, מרווה, גרניום, נענע ורוזמרין מהגינה, הגענו: אבא, אמא וילד נרגשים ושמחים על ההזדמנות להביא נתח מהמטבח הביתי החם והשופע שלנו אל חבורת ילדים גדולים שמטבח עבורם הוא לא יותר מעוד פינה פונקציונלית בבית.

זה עבד כמו קסם. המטבח הקטן בדירה התמלא בן רגע חפצים, קולות, חומרי גלם והמון ידיים חרוצות שכמהות להשתתף, להשתייך ולקחת חלק בשמחה שמתגברת עם חימום התנור, הדלקת הגז, ריח השום הנצלה בשמן זית, המים שרותחים בקומקום ואוטוטו יהפכו לחליטה ריחנית של עשבים לתה חם שיימזג לכוסות ויעבור מיד ליד.

זה מקלף גזר, זו חותכת חסה לסלט, אחר מגרר גבינה, אני פותחת בצק לפיצה שמישהו מורח ברוטב עגבניות שבושל זה עתה. ר' אוספת שיער שחור ארוך ומבריק, מפשילה את שרוולי המדים הצה"ליים ומקציפה חלבונים למוס, בעוד ו' ממיסה שוקולד בבאן-מרי מאולתר. מישהו פורס עגבניות לסלט עם מוצרלה ואחרת מנסה מזלה בהקצפה ידנית של שמנת לקצפת. הרבה המולה, מעט מקום ושמחה אמיתית של עשיה משותפת. האם זה רק החום של התנור או שמשהו אחר מתבשל ומתחמם פה ולא רק בסירים?

"סוף-סוף יש שימוש לפינת האוכל" אומרת ר' בעודה עורכת את השולחן בקפידה. הפיצה יוצאת מהתנור יחד עם פוקאצ'ה מכוסה ירקות כמו שטיח צבעוני ומגרה. כולם ממלאים צלחות. אוכלים ומדברים, מדברים ואוכלים. זו עשתה פסיכומטרי לפני שבוע, זה לומד אנגלית במרץ, אחרת מתאמנת באדיקות בנגינה בפסנתר ור' נותנת  למ' טיפים להצטיידות נכונה לטירונות שתתחיל בשבוע הבא. 3 חודשים בצבא, גם זה ותק.

אספנו ציוד, נפרדנו בחום והבטחנו לחזור לסבב בישולים נוסף בקרוב. במעלית בדרך לאוטו מסתכלת על אהובי שחוזרים איתי הביתה: אבא ובן, כל כך דומים, כל כך שלי. אני מחבקת אותם וחושבת שמעבר לבישולים, הערב הזה היה שיעור בשבילי על אוכל וקירבה, על כוחו של מטבח חם ופעיל בקרוב לבבות ויצירת תחושה של שיתוף ואיחוד, ועל כמה לא טריוויאלי יכול כל זה להיות.

פיצה

מתכון לבצק נעים, טעים ונוח לעבודה, שלא מאוד מסובך להכין. אפשר להשתמש במיקסר עם וו לישה, אבל אני ממליצה בחום ללוש בידיים. התוצאה תהיה טובה יותר ותגלו שללישה יש אפקט מרגיע מאוד, כמעט ממכר. זמן הלישה הוא 10 דקות ואל תתפתו לקצר אותו, אפילו לא בקצת.

הכנת פיצות יכולה בקלות להפוך לאירוע משפחתי. הילדים ישמחו להשתתף כבר בשלב הלישה. כשהבצק מוכן, אפשר לתת לכל ילד כדור משלו, ממנו יכין לעצמו את הפיצה האהובה עליו. זו פעילות מצוינת למפגשי אירוח כיתתיים קטנים, לימי הולדת בחבורות קטנות וסתם כהפנינג  כשמארחים חברים או משפחה.

צילום: דניה ויינר

לבצק (מספיק ל-4 פיצות גדולות)

1 ק"ג קמח ללחם (אפשר שטיבל 2, אבל עדיף קמח איטלקי מיוחד לפיצות ופוקצ'ות. משיגים אותו בחלק מהסופרמרקטים, ברשת טיב-טעם ובמעדניות)

1 שקית שמרים יבשים (11 גרם) או 1 שקית שמרית

1/2 2 כוסות מים בטמפרטורת החדר

1 כף שטוחה מלח גס

2 כפות סוכר

4 כפות שמן זית איכותי

לרוטב (מספיק ל-2 פיצות גדולות)

2 כפות שמן זית

2 שיני שום, פרוסות דק

700 גרם עגבניות מרוסקות בבקבוק זכוכית תוצרת איטליה של de-cecco או cerio. (להשיג בחלק מהסופרמרקטים או במעדניות. אם לא מוצאים, אפשר להשתמש בכמות דומה של עגבניות כתושות ברסק תוצרת הארץ)

לציפוי (מספיק ל-2 פיצות גדולות)

100 גרם גבינת מוצרלה מגוררת

50 גרם גבינת פרמזן אמיתית מגוררת (אפשר גם רק מוצרלה)

זיתים, פטריות, עיגולי בצל, תירס, בזיליקום, אנשובי או מה שאוהבים. רק לא להגזים בכמויות כדי שהפיצה לא תהיה כבדה ועמוסה מדי

מכינים את הבצק

בקערה גדולה, או בקערת המיקסר, מערבבים היטב את הקמח עם השמרים. יש לערבב ביסודיות: חשוב שהשמרים יתפזרו באופן שווה על פני כל הקמח.

מוסיפים את שאר החומרים ולשים עד לקבלת בצק ללא שאריות קמח בקערה. כשהתערובת מתגבשת, ממשיכים ללוש 10 דקות נוספות, בלי קיצורי דרך. הלישה הארוכה מבטיחה שתקבלו בצק רך, חלק וגמיש, שקל לעבוד איתו וטעים לאכול אותו.

כשהבצק מוכן, מניחים אותו בקערה גדולה שתוכל להכיל אותו גם לאחר שיתפח ויכפיל את נפחו. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומניחים בפינה חמימה במטבח. מתפיחים 1/2 שעה או עד להכפלת הנפח.

מחממים תנור לחום הגבוה ביותר – 250 מעלות.

בזמן שממתינים לתפיחת הבצק, מכינים את הרוטב.

מכינים את הרוטב

בסיר כבד מחממים את השמן. מוסיפים שום ומטגנים כ-30 שניות. מוסיפים עגבניות ומערבבים היטב. מביאים לרתיחה על להבה גדולה. מבשלים עד שהרוטב מסמיך ואין בו כמעט נוזלים, כ-10 דקות. חשוב שהרוטב יהיה יבש וסמיך: רוטב נוזלי ירטיב את הבצק והפיצה לא תהיה קריספית.

מכינים את הפיצה

חוזרים לבצק שתפח. מחלקים לארבעה כדורים גדולים או לכדורים קטנים יותר, תלוי בגודל ובכמות הפיצות שתרצו להכין. אם לא השתמשתם בכל הבצק, תוכלו לעטוף את הכדורים הנותרים בניילון נצמד ולשמור במקפיא לפעם הבאה שיהיה ביקוש לפיצה.

מרדדים את כדור הבצק לעובי הרצוי או פותחים אותו בעזרת הידים, ללא עזרת מערוך. אפשר להכין פיצות דקות או עבות, תלוי כמה תפתחו את הבצק. אני מעדיפה פיצה דקה. מניחים את הבצק הפתוח על תבנית פיצה. מורחים שכבה לא עבה של רוטב, מפזרים גבינה ומוסיפים זיתים או כל תוספת אחרת שחביבה עליכם.

מניחים את התבנית בחלק התחתון של התנור, קרוב לתחתית, ואופים 10 דקות או עד שהגבינה נמסה והבצק שחום ופריך. מגישים מיד.

צילומים: דניה ויינר