גם ילדים, שבשנים הראשונות לחייהם הקולינריים אכלו בשמחה ובהתלהבות אוכל במגוון גדול של צורות וטעמים, יכולים להפוך כמעט בן יום ליצורים בררניים ביותר, שיסרבו לכל מה שיש בו רמז לחידוש וגם להרבה מאכלים מוכרים ואהובים. רשימת הירקות והפירות המוסכמים תצטמצם. צורות בישול והגשה רבות יהיו מחוץ לתחום. טקסטורות מסוימות יידחו כלאחר יד וגם סוגי אוכל שנשארו לגיטימיים יופרדו תוך איסור נגיעה מוחלט זה בזה או יוגלו לצלחות נפרדות.

שברובם קשורים בגדילה, שמביאה איתה את הנחישות לתרגל עצמאות ושליטה, לבדוק גבולות ולהפוך מתינוק צייתן לילד דעתן, שמצא עוד דרך לסמן לאמא ואבא שגדל מהר מהצפוי.

ילדים קולטים בחושיהם החדים את נקודות התורפה של ההורים. הם יודעים מתי אפשר ללחוץ על כפתורים רגישים ולזכות במלוא תשומת הלב ובתגובה חזקה. ארוחות הן בדיוק הזמן לזה. אוכל הוא נושא רגיש אצל רוב ההורים: כולנו רוצים לראות את היקרים לנו מכל אוכלים טוב וגדלים להיות חזקים ובריאים. עם או בלי להתכוון, אנחנו מביאים איתנו לשולחן הרבה אמוציות. ילדים עושים אחד ועוד אחד ומבינים שזה הרגע לבדוק את אבא ואמא בתנאי מעבדה מוקצנים.

אם נקבל את הבררנות הקולינרית של ילדינו כשלב לגיטימי בגדילה ובהתבגרות שלהם, יש סיכוי טוב שנצליח לנטרל הרבה מהמתח שמוביל למאבקים סביב השולחן. הנה כמה דרכי פעולה שכדאי לשקול:

1.  שתפו את הילדים בבחירת התפריט השבועי שלהם. הגדירו ביחד ממה תורכב כל ארוחה ותגיעו להסכמה לגבי מבחר מנות שיתאימו להגדרות האלה.
2. תנו לילדים להתעסק עם האוכל שבצלחת שלהם ולהתנסות איתו כרצונם: להזיזבצלחת, למיין, לגעת בידיים. הימנעו מחוקים ומהגבלות שיכבו את הסקרנות שילדים מגלים כלפי אוכל.
3. הקפידו שהילדים יגיעו לארוחות רעבים במידה ולא אחרי בוקר או אחה"צ של נשנושים וחטיפים. ילדים רעבים מתפנים פחות לבררנות ולחפירות גיאולוגיות בצלחת.
4. מצד שני, לא כדאי לחכות עם הארוחות למצב שבו הילדים כבר גוועים מרעב. רעב קיצוני מביא איתו הרבה עצבים מתוחים וחוסר סבלנות שיהפכו בקלות למריבה שהסרבנות לאכול במרכזה.
5. הכנסת הילדים למטבח ושיתופם בשלבי ההכנה ואפילו הקנייה של האוכל הם דרך טובה לחבב אותו עליהם. ילדים מרגישים הזדהות וגאווה כשמתייחסים אליהם ברצינות ונותנים להם לקחת חלק בפעולות השגרתיות של הבית. הסיכוי שילד יטעם משהו שהכין בעצמו גדול יותר.
6. ארוחה משפחתית ודוגמה אישית מצד ההורים הן הדרך הטובה ביותר לחשוף ילדים לסוגי אוכל בריאים יותר אבל פופולריים פחות. לפעמים הם יטעמו בשמחה מהצלחת שלכם משהו שלא היו  מסכימים לראות בצלחת שלהם. כשאוכל חדש מוגש לשולחן כי מישהו אחר אוהב אותו, הוא לפעמים נראה מאיים פחות ואטרקטיבי יותר.
7. אל תתייאשו אחרי סירוב או שניים. מחקרים מראים שיש לחזור ולחשוף ילדים 10 פעמים בממוצע לסוגי אוכל שאינם פופולריים אצלם, לפני שישתכנעו לטעום מהם. כך, למשל, המשיכו להגיש בכל ארוחה צלחת עם ירקות טריים חתוכים, גם אם תשע מתוך עשר פעמים היא תישאר מלאה.
8. הימנעו מלהפוך את הארוחה לזמן של מתחים ומלחמות. תפקידכם כהורים הוא לאפשר לילד לאכול ולא לדרוש ממנו לאכול. אנחנו לא אומרים לילדים שלנו לנשום, הם נושמים כצורך קיומי. התייחסו גם אל אוכל בצורה דומה. הציעו אוכל חדש, אבל אל תנסו ללחוץ ובטח לא להכריח או לשחד את הילדים לאכול באמצעות קינוחים או סוג אחר של פרס או עונש. אל תכריחו את הילדים לגמור את כל האוכל מהצלחת ואל תשתמשו בסחטנות רגשית ("רק עוד ביס אחד בשבילי"). היו נחושים בכך שאוכל קשור רק לאוכל, לגדילה, לבריאות ולהתחזקות והוא איננו תלוי או קשור ביתר תחומי החיים ובוויכוחים הקיומיים ביניכם לבין הילדים. ילדים צריכים ללמוד לאכול ברצון ובהנאה, ללא מלחמות והתניות.
9. דאגו תמיד שלפחות חלק ממרכיבי הארוחה יהיו כאלה שהילדים אוהבים בוודאות. דיונים על סוגי אוכל נוספים והסברים למה הם חיוניים כדאי לקיים מחוץ לזמני הארוחות ולא בנוכחות קהל.
10. אם הילד שלכם מלא חיים, בריא וגדל כמו שצריך, צמצמו את ההתעקשות והמאבקים איתו בענייני אוכל. גם ילדים שהתזונה שלהם לא מגוונת מאוד יכולים לגדול מצוין ולהיות בריאים וחזקים. צריך לתת לילדים את הזכות לבחור ולבטא את רצונותיהם ולמצוא את המקומות החשובים באמת להתעקש איתם. רוב הילדים הבררנים יהפכו בסוף למבוגרים שאוכלים אוכל טוב ומגוון.